מקרא ופירושו.
👈פרק כד פסוק סג:
מקרא:
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים
ופירושו:
ויצחק יצא להתפלל בשדה, בשעה שהיום פונה (מתפנה) והערב מגיע.
והסתכל וראה מרחוק את גמלי אליעזר המתקרבים.
👈פרק כד פסוק סד:
מקרא:
וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק
וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל
ופירושו:
ורבקה הסתכלה וראתה מרחוק את יצחק במלוא הדרו.
וכופפה את עצמה מעל הגמל לכיוון הקרקע מפני הצניעות.
👈פרק כד פסוק סה:
מקרא:
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ
וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי
וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס
ופירושו:
שאלה רבקה את אליעזר אודות האיש ההולך מולם.
העבד ענה כי זה הוא יצחק אדונו.
ורבקה לקחה את צעיפה וכיסתה את עצמה - מפני הצניעות.
👈פרק כד פסוק סו:
מקרא:
וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה
ופירושו:
סיפר אליעזר ליצחק את נס קפיצת הדרך שאירע לו (שהגיע אל חרן בתוך יום אחד), ואת הנס שבו מצא את רבקה מיד.
👈פרק כד פסוק סז:
מקרא:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ
וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ
וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ
ופירושו:
כשהביא יצחק את רבקה לאהל שרה אמו - ראה שחזרו 3 המופתים שהיו קבועים בחיי שרה:
הנר דלק (ברציפות) משבת לשבת (כל השבוע)
העיסה התברכה (הבצק תפח עד מאוד)
ענן (השכינה) התנוסס מעל האהל.
יצחק נשא את רבקה לאשה, ואהב אותה.
ובכך, התנחם יצחק מאבלו על מות שרה אמו.