תולדות: הצד השני של המטבע

תשובה ניצחת לקמצן

אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק

פעם הגיע המגיד מדובנא לביתו של גביר עשיר – אך קמצן ידוע – כדי לשכנעו לתרום לצדקה. כצפוי, הגביר לא נענה ולא פתח את ארנקו, למרות כל תחנוניו של המגיד.

כשראה המגיד שאין תועלת, אמר לפתע:
"אם לא תוציא מטבע מהכיס – כולם יחשבו שאתה ממזר!"

הגביר נדהם ונעלב. "מה פירוש הדבר?!" שאל בכעס.

ענה לו המגיד:
בפרשת תולדות מסופר שה' עיצב את פניו של יצחק כך שיהיו דומים לאלו של אברהם – כדי להשתיק את ליצני הדור שטענו ששרה הרתה מאבימלך ולא מאברהם.
אבל איך יעזור הדמיון הזה לכל אותם אנשים רחוקים שלא ראו את פניהם של אברהם ויצחק? איך הם ידעו שאין ממש בלשון הרע?

חז"ל מספרים שאברהם, שהיה גדול הדור, טבע מטבע מיוחד: בצד אחד נחרתה דמותו שלו, ובצד השני – דמותו של יצחק. כך, בכל פעם שיצחק הוציא מטבע מן הכיס, היה כל אדם יכול לראות את הדמיון המופלא ביניהם ולדעת שאברהם באמת הוליד את יצחק.

אבל זה עובד רק כשמוציאים את המטבע מן הכיס.
אם יצחק היה קמצן ושומר את המטבעות לעצמו – אף אחד לא היה רואה את הדמיון, והחשד היה חוזר.

כך גם אתה, סיים המגיד בקריצה:

אם לא תוציא מטבע מהכיס לצדקה – יחשבו כולם שאתה לא באמת בנו של אברהם אבינו...

(להרחבה, ראו בפוסט בית המדרש 👈לפרשת תולדות)