דיוק במילה - שפותח מבט חדש על הביקורת של יתרו כלפי משה
מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב
מה היה הדבר שהתמיה את יתרו?
רש"י מסביר, שהתנהגות משה - היושב כמלך בעוד העם עומד סביבו - שידרה זלזול.
אבן עזרא לא מקבל את הסברה הזו, שהרי כך אמנם שורת הדין - הדיין יושב והמתדיינים עומדים, ככתוב "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב".
לפיכך הוא מסביר שיתרו התרעם על שמשה יושב למשפט לבדו - ולא ממנה שופטים שיעזרו לו.
ה"בכור שור" תולה את התרעומת בכך שדרכם של משפחת משה וידידיו אליו הייתה חסומה ע"י הקהל הרב.
ה"חזקוני" מסביר שעצם ההמתנה הממושכת גרמה למריבות בין הממתינים.
דומה שיש מקום להוסיף נימוק נוסף לתרעומת יתרו:
בפסוק הקודם (י"ח, י"ג) נאמר: "וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט… וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב".
ואילו בפסוק דנן מודגש: "וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ" - תוספת המילה "כל".
דיוק זה מעורר שאלה:
אם משה שפט מבוקר עד ערב - מתי הספיק לְלַמֵּד תורה?
נראה שכל העם - לא רק בעלי הדין עצמם - באו לעמוד סביבו כדי לשמוע את הדיונים, ומתוך כך ללמוד את חוקי ה' ומשפטיו.
ומעתה מובנת תרעומת יתרו:
הבעיה לא הייתה עצם עמידת בעלי הדין, אלא הטורח של "כל העם" - אלו שנאספו כדי ללמוד - דבר שהיה ניתן להקל ע"י מינוי שופטים רבים יותר, שיפזרו את העומס בין כמה בתי דין.