וירא: האם נעים להתארח?

על סוגים שונים של אירוח

וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה

התורה מדגישה את ריצתו של אברהם אל אורחיו כדי ללמד אותנו מהי מצוות הכנסת אורחים וכיצד נכון לקיימה בשלמות.

חז"ל אומרים: "כל המצפה על שולחן אחרים - עולמו חשך בעדו". ומצד שני, הרי ברור שכאשר בעל הבית מזמין אורח חשוב, הוא עצמו מתכבד בכך.

האמת היא שאכילה על שולחן אחרים יכולה להתקבל בשני אופנים: כבוד או ביזיון. אם בעל הבית פונה לאורח בפנים מאירות ואומר לו: "אנא, עשה לי טובה וכבד אותי באכילתך על שולחני", האורח זוכה בכבוד גדול ויושב בשמחה.
אבל אם בעל הבית מתעלם, עד שהאורח נאלץ בעצמו לבקש שיזמינוהו, אז גם אם בסוף מזמינים אותו - הוא יושב עצוב ונבוך.

זה בדיוק מה שהתכוונו חז"ל בלשונם "המצפה על שולחן אחרים" - כשהאורח מחכה בעיניים תלויות להזמנה, עולמו חשך עליו.

לכן מלמדת אותנו התורה, בעקבות דרכו של אברהם אבינו ע"ה, שלא לחכות עד שהאורח יפנה אלינו, אלא אנחנו נרדוף אחריו ונבקש ממנו להתארח - עד שירגיש שהוא עושה לנו טובה בעצם בואו אל ביתנו.

(מעובד על פי משלי המגיד מדובנא)