למה גילה יעקב את סוד קבורת רחל רק בפעם השנייה שפגש את יוסף?
וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה
מדוע יעקב מוסיף פתאום משפט אישי זה, דווקא בתוך ברכת מנשה ואפרים?
רש״י מסביר שיעקב חש צורך להסביר ליוסף מדוע לא הביא את רחל לקבורה בארץ ישראל:
"אף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כן עשיתי לאמך... ידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, כדי שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן."
אך אם כך - מדוע לא אמר זאת יעקב ליוסף כבר במפגש הקודם, כשקרא לו להישבע שלא יקברנו במצרים?
נראה שהתשובה טמונה במילים "ועשית עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת" שנאמרו באותו מפגש.
יעקב ביקש לא רק להיקבר בארץ ישראל - אלא לְזַכּוֹת את בנו בקיום מצוות כיבוד אב במלואה. אילו היה מצדיק עצמו ומספר אז את טעם קבורת רחל בדרך, היה יוסף מקיים את הבקשה "מתוך הבנה", לא מתוך חסד מוחלט. לכן יעקב שתק באותה שעה - ורק לאחר שיוסף הסכים ברצון ובאמונה, גילה לו את הסיבה האמיתית לקבורת רחל על אם הדרך.
