ואחרי ככלות הכל.
"אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ"
🚧לְכַלּוֹת - משמעו להגיע לסוף/לקצה/לגבול.
➖לְכַלּוֹת - משמעו גם לִמְנֹעַ וּלְחַסֵּר (ראו רש"י ואבן עזרא על "וַיִּכָּלֵא הגשם").
🤐למעשה, 2 המשמעויות מתלכדות ומשלימות.
כאשר 'דבר' מגיע אל סופו - הריהו שבהכרח הוא מוגבל.
הוא בעצם נתון כֻּלּוֹ בתוך גבול כִּלְאוֹ ונמנעת ונחסרת ממנו האפשרות להמשיך.
במילים אחרות המילה כָּל הֲכָלָה וְהַכְלָלָה - כּוֹלֶלֶת גם כְּלִיאָה.
🥫גם נתינת חומר בתוך כְּלִי/מֵיכָל, מסמלת הן את הגעתו לקצה/לגבול, והן את כְּלִיאָתוֹ.
💰הקמצן נקרא כִּילַי - כיוון שהוא מונע את כספו ורכושו מהאחר, ושומר את כֻּלּוֹ לעצמו.
🦟כדי למנוע את עקיצת היתושים, פורשים כִּלָּה (רשת הגנה) על המיטה.
👰החתן אוהב את כַּלָּתוֹ עד כְּלוֹת הנפש (עד הקצה), אבל הוא כָלוּא (מָנוּעַ) ממנה עד החופה.
❓למה נקראות הכְּלָיוֹת כך?
בהיותן אברי כוח התאווה, והוא מלשון כָּלְתָה וְנִכְסְפָה (אבן עזרא).
🔗הַכְלָאָה היא חיבור מְלָאכוּתִי של מיני צמחים או בעלי חיים שונים, המנועים מחיבור טבעי.
🔧מְלָאכָה היא כל מה שאדם יָכוֹל לעשות בכוחו, ברשותו ובממונו - ללא מניעה (אבן עזרא).
🏍️השליח נקרא מַלְאָךְ - עקב היותו נתון ברשות המשלח, ומנוע מלפעול נגד רצונו (אבן עזרא).
🤬בניגוד לברכה שמשמעה 'ריבוי ותוספת', הרי קְלָלָה משמעה 'כליה, מניעה ומחסור'.
כְּלָיָה וּקְלָלָה הן מילים דומות בחילוף האותיות החך ג-י-כ-ק (זהו חילוף כפול: כ-ק וגם י-ל).
⚖️רגשות או משאות קַלִּים (וחסרים) - אינם מכבידים.
💔כְּלִי מְקֻלְקָל - מָנוּעַ וחסר יכולת למלא ולהשלים (עד הסוף) את כָּל ייעודו וִיכֹלְתּוֹ.
🔥קָלוּי הוא עצם שנשרף באש עד שֶׁהִתְכַּלָּה.