משלי המגיד מדובנא (ויצא) - אז כמה מגיע לך?

מבקש תוספת שכר

ניהול משא ומתן

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ"

דו שיח מעניין, מתנהל בין יעקב ללבן:

יעקב מבקש ללכת עם נשיו וילדיו.
לבן מצהיר, כי ידוע לו שנכסיו התברכו בגלל יעקב, והוא מציע ליעקב לנקוב בשכר הרצוי.
יעקב מסביר שעבד אותו בנאמנות
.

מתפלא על כך המגיד מדובנא,
מדוע יעקב מספר ללבן סיפורים על נאמנותו?
הרי לבן עצמו כבר ציין שכל הצלחתו באה בגלל יעקב?

ועונה במשל:

סוחר גדול, היה עושה מסחרו על ידי משולחים ומשרתים רבים.
- זה נוסע ליריד בלייפציג,
- וזה לדאנציג.
- זה כותב חשבונות,
- וזה אגרות.
והיה הסוחר משלם לכל אחד מעובדיו את שכרו הקצוב בכל שבוע.

והסוחר עצמו, היה יושב בבית מדרשו, עם 'עשרה בטלנים' (אנשים שלומדים תורה ומתפרנסים מהצדקה), והיה נותן גם להם סך קצוב בכל שבוע, ובעסק מסחרו לא התערב הסוחר מאומה.

הימים עברו, וילך הסוחר הלוך וגדול מאד.
ויתלחשו המשולחים והמשרתים ביניהם, שרצונם להשיג תוספת שכר על הסך שהם מקבלים עתה.

ויתאספו ויבואו כלם לביתו, זה אחר זה ובפיהם התנצלות:
- זה נולד לו בן - והוא צריך למינקת, 
- וזה בת,
- זה עשה נישואין לבתו - והזוג סמוכים על שלחנו,
- וכן כולם.

התפלא הגביר מאד, ושאל:
"הלא כמה שנים אתם במסחרי, והשכר הקצוב לכם היה די לכם. ומדוע עתה תבקשו תוספות"? 
ולא ענה להם דבר על בקשתם, וילכו לביתם.

ויהי כי עברו עשרה ימים, ועשרים יום, וחודש ימים - ואין איש פונה אל המסחר.
ואגרות באות ומגיעות מכל מקומות המסחר - ואין להן עונה - כי עשו כל עובדיו 'שביתה'.

ראה הגביר שהוא מוכרח לפייס את אנשיו,
והלך בעצמו, וקרא לפלוני ולפלוני, ועשה להם סכום חדש - כרצון איש ואיש.
וישובו אליו וחזרו לעסוק במסחרו.

וכאשר ראו הבטלנים בבית המדרש, את הצלחת השביתה, ויעשו גם הם בערמה.
ויתאספו כלם, ובאו אצל הגביר והציעו לפניו התנצלות ובקשה שיוסיף להם על דמי השבוע.

וישחק מהם הסוחר מאד, ויאמר: "הוי לכם שוטים. מה אתם חושבים? שבזכות בטלנותכם אני מצליח במסחרי? הלא הצלחתי באה על ידי עבודת המשרתים הנאמנים. ואם כן, כאשר הם  מבקשים הוספה - אני מוכרח להוסיף, אבל אתם - עם בטלנותכם - לא ידעתי מה אתם נותנים לי.
הרפו ממני".

הנמשל:

לבן אומר ליעקב "נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ", וכוונתו הייתה להעביר את המסר הבא: יודע אני שבזכות שאני מחזיק בטלן בתוך ביתי - באה לי ברכה, אבל הרי ברור שהמענק שיש להעניק לבטלן הנו קטן בהתאם לבטלנותו...

על זאת ענה לו יעקב, שאין הברכה בזכות בטלנות.
כי הלא אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך, בהשתדלות רב בשמירת הצאן,
- חבשתי הצולעה,
- והנשברת ארפא,
- וגרשתי מהם כל דורס וכל טורף,
ויברך ה' אותך לרגלי - היינו במה שנשאתי רגלי לרוץ ולרדוף אחר כל שה ואחר כל עז להצילו ולהביא אל העדר.
ואם כן, מהצורך להעניקני בהתאם...

ישראל וייס

חדש יותר ישן יותר