כרטיס ביקור (וישב) - קורות יוסף

מכירת יוסף.

בפרשה הקודמת (וישלח), קראנו על שיבת יעקב מחרן אל בית יצחק אביו בחברון.
בהמשך, קראנו בה, גם על פטירת יצחק בגיל 180.
פרשתנו, חוזרת לאחור בזמן, ומתארת את מה שאירע קודם פטירת יצחק.

ביקש לו יעקב לשבת בשלווה, אלא שקפץ עליו רוגזו של 'מעשה יוסף'.

יוסף - בנו האחד עשר - התרועע עם ארבעת בני בלהה וזלפה השפחות (דן, נפתלי, גד ואשר).
אך התרחק מששת אחיו בני לאה (ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון).
יוסף אף הוציא עליהם דיבה (דיבר לשון הרע) בפני יעקב.
דבר זה, בנוסף לאהבה היתירה שחש יעקב כלפיו - עוררו את קנאתם ושנאתם.

חלומות יוסף

2 חלומות חלם יוסף.

בראשון - הוא ואחיו קוצרים שיבולים ואוספים אותם למעגל אלומות (עומרים).
והנה, אלומתו שלו ניצבת גבוהה עַל עָמְדָּהּ, וכל היתר משתחוות לפניה.

בשני - השמש, הירח, ואחד עשר כוכבים - משתחווים לו.

האחים, שראו בחלומות אלו ביטוי לרצונו הכמוס לשלוט עליהם, כעסו אף יותר.

מכירת יוסף

באחד הימים, התרחקו עשרת אחי יוסף והגיעו - עם הצאן - אל כרי המרעה שבאזור שכם.
בחלוף הימים, שלח יעקב את יוסף בן ה-17 לראות מה שלומם.
בהתקרבו, החליטו האחים להמיתו ולהשליך את גופתו באחד הבורות.
ראובן, בכור האחים הניא אותם מביצוע הרצח באופן ישיר, והציע להשליכו אל הבור בעודו חי.
התורה מספרת כי בכוונתו היה לשוב מאוחר יותר ולהוציאו מהבור.

לאחר שהושלך לבור, התקרבה למקום שיירת סוחרים ישמעאלים.
אז הציע יהודה למכור להם את יוסף כעבד, ובכך להבטיח את ריחוקו מהמשפחה ומשאיפות השליטה. ראובן לא נכח שם באותו מעמד.
האחים, משכו אותו מהבור, מכרו אותו לישמעאלים, שֶׁבְּתוֹרָם מכרו אותו לשיירת מדינים, והללו מכרוהו לפוטיפר - שר פרעה מלך מצרים - שהיה ממונה על שוחטי בהמות המלך.

האחים טבלו את כתונת הפסים של יוסף (אותה פשטו ממנו לפני המכירה) בדם שעיר עיזים, ושלחו אותה לאביהם, שהבין מכך כי בנו נטרף ע"י חיה רעה.
יעקב שהיה אז בן 108, התאבל עליו שנים רבות (22 שנה).

יהודה ותמר

יהודה (בנו הרביעי של יעקב), שהתבלט בשל היותו 'מנהיג' טבעי, חש אחראי על שאירע, ולכן התרחק מחברת אחיו, ויסד שותפות עסקית עם ידידו חִירָה תושב העיר עדולם.

יהודה התחתן שם עם בתו של סוחר נכבד בשם שׁוּעַ, וזו ילדה 3 בנים: עֵר, אוֹנָן ושֵׁלָה.

יהודה, השיא את ער בכורו לתמר.
ברם, מפאת מעשיו הרעים - הֱמִיתוֹ ה'.
יהודה ציווה את אונן - בנו השני - לייבם את תמר.
הייבום הנו מנהג עתיק.
במסגרתו, נושא אחד מבני המשפחה את אלמנת בן המשפחה שמת ולא הניח בנים.
לאחר הייבום, נהג אונן כאחיו, והומת גם הוא בידי ה'.
יהודה - שחשש לגורל בנו הצעיר - מנע משֵׁלָה לייבם את תמר.

משחלפו הימים, החליטה תמר להתייבם ע"י יהודה עצמו.
היא פשטה את בגדי אלמנותה, עטתה צעיף, והתיישבה כִּקְדֵשָׁה (יצאנית) על אם הדרך.
יהודה - שלא הכירה - בִּקְּשָׁהּ לְהִבָּעֵל לו, בתמורה לגדי עזים, והפקיד בידיה כְּעֵרָבוֹן את טבעת חותמו, מטהו ובגדו. הדבר אירע לאחר שיהודה התאלמן מאשתו.

לאחר כ-3 חודשים, ניכר הריונה, ויהודה גזר את דינה לשריפה, כדין אשת איש שזינתה.
תמר בחרה שלא לביישו בפומבי, ושלחה לו בחשאי את פריטי העירבון.
יהודה שהכיר את חפציו, הבין שתמר בעצם התייבמה לו, והודה ברבים על צדקתה.
מהריון זה, נולדו התאומים פרץ וזרח.

אשת פוטיפר

כאמור לעיל, נמכר יוסף כעבד לפוטיפר שר הטבחים במצרים.
ה' שלח ברכה במעשי ידיו, ואדונו מינה אותו לעמוד בראש משק ביתו.

אשת פוטיפר חמדה את יופיו וניסתה להחטיאו.
משסירב לחטא החמור, הוציאה שמועה כי ניסה לאנוס אותה.
בעקבות זאת הושלך יוסף לבור בית הסוהר.

גם שם, נתן ה' את חִנּוֹ בעיני שר בית הסוהר, והוא מֻנָּה לפקח על יתר האסירים.

שרי המשקים והאופים

בימים ההם, הושלכו שר המשקים של פרעה ושר האופים שלו אל בית הסוהר.
בגביע שהגיש שר המשקים לפרעה - נמצא חרק.
במאפה שהגיש לו שר האופים - נמצא עצם זר.

לילה אחד - חלמו הללו בבית הסוהר - חלומות מוזרים שהעכירו את מצב רוחם.
לאחר שסיפרו לו את חלומם - פתר אותם יוסף בחכמתו.
חלום שר המשקים ניבא את חנינתו ע"י המלך, ואילו של שר האופים בישר את מותו.
קראו על החלומות בפוסט כאן מעיינים 👈לפרשת וישב
כשהגיע צו השחרור לשר המשקים, ביקש ממנו יוסף להזכיר את חפותו שלו בפני פרעה, אבל משחזר הלה למעמדו הנכבד בארמון, שכח את הדבר...