הליכות עולם (וישלח) - כבדהו וחשדהו

 

באמת שלא צריך...

"עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה"

לאחר שנתפייס עם יעקב, הציע עֵשָׂו ללוות אותו למחוז חפצו.
יעקב, דחה את ההצעה, והסביר שֶׁקֶּצֶב הליכת הנשים והילדים - איטי, ואינו רוצה לעכב את עשו.

אבל, הסיבה האמתית לסירובו, נבעה מחוסר האימון שחש יעקב כלפי עשו והצעותיו "החביבות".

וכך, כותב הרמב"ם:

וְכֵן, אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הָעַכּוּ"ם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.

וְלֹא יִתְלַוֶּה עִמָּהֶן בַּדֶּרֶךְ.
פָּגַע עַכּוּ"ם בַּדֶּרֶךְ (אם הוא נפגש עמו בדרך) - מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ (היהודי ילך מצד שמאל של הגוי, כדי שאם הגוי ירצה לשלוף במפתיע, את חרבו החגורה בצד שמאלו, כדי להרוג אותו - יחסום אותו היהודי ביד ימינו החזקה).

הָיוּ עוֹלִין (היהודי והגוי) בְּמַעֲלֶה (מדרגות או סולם או שביל) אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה, לֹא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעַכּוּ"ם לְמַעְלָה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל (יקפיד להיות) לְמַעְלָה, וְעַכּוּ"ם לְמַטָּה, שֶׁמָּא יִפּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ. וְאַל יָשֹׁחַ (יתכופף) לְפָנָיו, שֶׁמָּא יָרֹץ (ירסק) אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.

אִם שְׁאָלוֹ (הגוי): לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?
יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ (כלומר, יציין מקום מרוחק יותר מיעדו האמתי, ובהגיעו ליעדו האמתי, ישתמט ממנו היהודי. באופן זה, הוא "קונה לעצמו זמן"), כְּדֶרֶךְ (כמו) שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (ובאמת, יעקב בכלל לא התכוון להמשיך עד שעיר).

(משנה תורה לרמב"ם)