וישלח: כבדהו וחשדהו

תודה, אבל באמת שלא צריך...

עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה

לאחר שנתפייס עם יעקב, הציע עֵשָׂו ללוות אותו למחוז חפצו.
יעקב, דחה את ההצעה, והסביר שֶׁקֶּצֶב הליכת הנשים והילדים - איטי, ואינו רוצה לעכב את עשו.

אבל, הסיבה האמתית לסירובו, נבעה מחוסר האמון שחש יעקב כלפי עשו והצעותיו "החביבות".
זהו גם המקור להלכה הבאה שכתב הרמב"ם בספר משנה תורה.

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜 לשון הרמב"ם

וְכֵן, אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הָעַכּוּ"ם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלֹא יִתְלַוֶּה עִמָּהֶן בַּדֶּרֶךְ. פָּגַע עַכּוּ"ם בַּדֶּרֶךְ - מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלֶה אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה - לֹא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעַכּוּ"ם לְמַעְלָה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, וְעַכּוּ"ם לְמַטָּה, שֶׁמָּא יִפּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ. וְאַל יָשֹׁחַ לְפָנָיו -  שֶׁמָּא יָרֹץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.
אִם שְׁאָלוֹ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה".

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

יהודי צריך להיזהר שלא להתייחד עם גויים, משום שיש לחשוש שיפגעו בו.

אין ללכת איתם לבדם בדרך. ואם פוגשים בהם – יש להקפיד ללכת מימינם, כדי שאם ינסו לשלוף חרב (החגורה בדרך כלל בצד שמאל), ניתן יהיה לחסום את היד החמושה ביד הימין.

אם עולים או יורדים במדרון, מדרגות או סולם – חשוב שהיהודי יהיה למעלה והגוי למטה, כדי למנוע אפשרות שייפול עליו ויהרוג אותו. כמו כן, לא נכון להתכופף לפניהם, שמא יכו בראשו.

ואם הגוי שואל: "לאן אתה הולך?" – מומלץ לומר יעד רחוק יותר מהיעד האמיתי, וכשיגיע למקום שבו רצה באמת לעצור – ייפרד ממנו מבלי לעורר חשד.
כך עשה גם יעקב, שאמר לעשו "עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" – אף שבפועל כלל לא התכוון להגיע לשעיר.