כי תשא: ראיון עם צורף-אומן

קערת כור־היתוך קרמית ובה זהב מותך לוהט, מחומם בלפיד גז כחול על רקע כהה

מלאכת הצורפות - אש, פָּטִינָה, עדינות וחומר שמגיב לנשימה

לַעֲשׂוֹת בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת

נעים להכיר

שמי אברהם דיין, בן 52, צורף-אומן כבר יותר משלושה עשורים.
אני עובד עם זהב, כסף ונחושת — חומרים שמגיבים אחרת לחום, לאוויר, ללחץ,
ולפעמים גם למגע של מי שמחזיק בהם.

העבודה שלי מתחילה באש חזקה, אבל מסתיימת תמיד בתנועה עדינה של אצבע.
זה מקצוע של סבלנות, הקשבה, ושל רגע קטן שבו מתכת חמה מחליטה “לשתף פעולה”.

איך הגעת למקצוע הזה?

גדלתי בבית מלא כלים ישנים — סיכות זהב של סבתא, נרתיקי כסף, טבעות שמישהו יצר ביד.
בגיל 17 חילצתי אבן אודם מטבעת שבורה, בלי שום כלי מקצועי.
המורה בביה"ס אמר לי: “זה לא תיקון — זו מלאכה.”
הוא חיבר אותי לצורף זקן בשוק, שנתן לי להתיך לראשונה פיסת כסף.
מאותו רגע הרגשתי שאני “כותב” לא בעיפרון — אלא במתכת.

מה בעצם עושה צורף מקצועי?

בניגוד למה שחושבים, צורף אינו "מתקן תכשיטים". הוא מנהל התנהגות של מתכתאיך מתכת נמסה, איך היא נמתחת, איפה היא עלולה להישבר, איך היא מגיבה כשמערבבים אותה עם מתכות אחרות וכמה חום היא מסוגלת “לסבול”.

זהב, למשל, רך מדי ולכן כמעט לעולם אינו טהור.
כסף רגיש לחום — שתי שניות מיותרות יהפכו אותו שחור.
ונחושת? זו מתכת “חיה”: משתנה במגע, מתכהה, מתבהרת, מפתחת "עור" טבעי — פטינה — שמשנה את הצבע והמרקם שלה לאורך השנים.

צורפות טובה היא לא רק טכניקה — היא הכרת נפש החומר.

איך מגיעים לחום של 1064 מעלות להתכת זהב?

היום משתמשים בלפיד גז-חמצן שמגיע בקלות ל־1,000–1,900 מעלות.
אבל כבר בימי קדם ידעו להתיך מתכות:

  • בנו כורי חימר סגורים

  • השתמשו במפוחי עור שהזרימו חמצן

  • שרפו פחם־עץ, דלק שמגיע ל־1,200°

  • בודדו את התנור כך שהחום “נלכד” בפנים

כך יכלו להמיס נחושת וזהב גם ללא טכנולוגיה מודרנית.
זהו שיעור בענווה: אנשים עתיקים לא היו פרימיטיביים — הם היו גאונים.

איך נראה זהב כשהוא נמס?

כשהוא מגיע ל־1,064 מעלות, הזהב לא “זורם” כמו מים אלא כמו דבש סמיך.
הוא מתחיל לרצד — ממש כמו נשימה.
אם מחממים יותר מדי, הזהב “בורח”: מתכווץ ומתעגל לגוש קטן.
האתגר האמיתי הוא לתפוס את הרגע שהוא רך אבל לא נוזל מדי.

מה מיוחד בעבודה עם כסף?

כסף הוא חומר מקסים אך הפכפך.
הוא מתחמם מהר מדי ו"מתעייף" מהר מדי —
אם מחממים אותו שוב ושוב, הוא הופך פריך כמו זכוכית.

בקירור מהיר במים — קירור־הלם — הוא עלול אפילו להיסדק.

צורף מנוסה יודע להרגיש מתי הכסף “שבע מעבודה” —
ואז חייבים לתת לו לנוח, כן: פשוט להניח אותו בצד.

נחושת – המתכת הכי לא צפויה

נחושת משתנה כל הזמן.
היא מפתחת שכבת פטינה — “עור הזמן” —
שכבה כימית טבעית שיוצרת צבעים מרתקים:
חום עמוק, אדמדם, שחור, ירקרק ואפילו תכלת־כחלחל.

וכאן סוד שחשוב לדעת:

🟠 נחושת ישנה מבריקה יותר מנחושת מודרנית. למה?

כי הזמן מלטש אותה:
מכות קלות, חום, קור, מגע ידיים, הברקות קטנות —
כולן מצטברות לשכבה צפופה שמחזירה אור בעומק מיוחד.
זה ברק שאי־אפשר לייצר ביום אחד ולא במפעל.

אנשים אומרים שלנחושת יש “נשמה” — היא באמת מספרת את השנים.

איך נראה יום טיפוסי שלך?

היום מתחיל בהדלקת לפיד הגז – הלהבה הראשונה שמתכווננים אליה כמו מנגינה.
אני בודק את הלהבה: כחולה מדי? רכה מדי? חמה מדי?
אחר כך מתחילה מלאכת הדיוק:
הלחמות, שיופים, התכות, עיבודים במכבש, יציקה לתבניות חול —
תבניות עשויות חול דחוס המקבל את צורת התכשיט ואליו יוצקים מתכת רותחת.

בצהריים מגיע שלב ההברקה:
גלגלי לבד, משחות ליטוש, מי קירור.

הרגע היפה ביותר הוא כשהאובייקט “נפתח”:
פתאום מתכת קפואה מקבלת חיים —
האור יושב עליה נכון, כאילו היא נולדה.

מה הייתה העבודה הכי מאתגרת שעשית?

שחזור זוג עגילים עתיקים בטכניקה קדומה של “גרגרי זהב”:
עשרות כדוריות זעירות שמולחמות זו לזו בקשרים דקים כמעט בלתי נראים.
לקח לי חודש להבין את היחס הנכון בין זהב לכסף כדי שהגרגרים “יתפסו”.
כשהעגיל השלם הבהב — הרגשתי כאילו פענחתי שפה שנעלמה מהעולם.

מילים וביטויים מהתחום

🔥 הלחמה קשה – חיבור מתכת בחום גבוה מאוד, בלי שהיא עצמה תימס.
💧 קירור־הלם – הכנסת מתכת חמה למים; עלול לגרום לסדקים בכסף.
🧱 תבנית חול – תבנית מיציקה בחול דחוס שמעתיקה את צורת התכשיט.
🧲 סגסוגת – ערבוב מתכות ליצירת תכונות חדשות.

שאלות מקוראים 📬

🟢 איתי מראשון לציון מתעניין:
האם אפשר להחזיר ברק לנחושת ישנה?
תשובה: כן — אבל אם הפטינה טבעית ויפה, עדיף לשמר אותה. זה יופי שהזמן יצר.

🟢 שלומי מטבריה שואל:
למה זהב לא "מתלכלך"?
תשובה: כי זהב כמעט לא מגיב עם חמצן. הוא יציב מאוד — ולכן גם לא מחליד.

🟢 יעל מחיפה שואלת:
האם יש היום חומרים או מתכות שנראות ממש כמו זהב וכסף?
תשובה: יש ציפויים, סגסוגות וחומרים שמחקים מראה זהוב/כסוף — אבל הם נשחקים, משנים צבע ולא שומרים ערך. מתכת יקרה נשארת יציבה ומנצנצת גם אחרי עשרות שנים.

🟢 דניאל מפ"ת שואל:
מה בעצם מושך אנשים לתכשיטים?
תשובה: תכשיט הוא לא חפץ אלא סמל: זיכרון, סטטוס, אהבה והבעה עצמית. הוא מגיב לאור, נע עם הגוף, ונוצר אישית — ולכן מרגיש כמו משהו “שייך”.

לסיום, מה למדת מהעבודה הזו על החיים?

אברהם מחייך:
“שמתכת רכה יותר ממה שנדמה — ויציבה יותר ממה שחושבים.
כמו אנשים.
אם אתה ניגש בעדינות, היא נפתחת;
אם אתה לוחץ חזק מדי — היא נשברת.

‘לַעֲשׂוֹת בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת’
זה לא פסוק על מלאכה — זה פסוק על לב.”

📅 בשבוע הבא במדור

“וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה” – אבל איך באמת מקהילים אנשים היום?

ראיון מיוחד עם מנהלת מתנדבים מקצועית,
על הרגע שבו אדם זר הופך לשותף,
על הכוח של “לב נדיב”,
ועל הסוד הפשוט שמחזיק התנדבות לאורך שנים.

מה גורם לאנשים לתת זמן בלי שכר?
מה הורג התנדבות עוד לפני שהתחילה?
איך מייצרים קהילה שפועלת מאהבה ולא מהרגל?
ומה אפשר ללמוד ממלאכת המשכן על ניהול אנשים – גם בימינו?

רוצים לשאול אותה משהו? כתבו ל־parasha.week@gmail.com

🧠 חלק מהטקסט נערך בסיוע כלי כתיבה מבוסס בינה מלאכותית. אם נפלה טעות – זה כנראה הוא, לא המרואיין.

ישראל וייס

חדש יותר ישן יותר