כי תשא: למה המשכן לא דוחה שבת?

דיוק לשוני קטן - והכרעה גדולה: כיצד רש"י למד שציווי המשכן אינו דוחה שבת?

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ

- בני ישראל הצטוו לבנות משכן.
- בני ישראל הצטוו לשמור שבת.

אז, האם מותר לבנות את המשכן בשבת?
אסור!

וכך כתב רש"י : 
"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - "וְאַתָּה, אַעַ"פִּ שֶׁהִפְקַדְתִּיךָ לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לִדְחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי אוֹתָהּ מְלָאכָה".

אבל איך באמת לומדים את זה מהפסוק?

לדעת ה"שפתי חכמים", הדיוק מבוסס על "ו' החיבור" במילה "וְאַתָּה", היוצרת סמיכות בין הציווי על  שמירת השבת לציווי על מלאכת המשכן. הסמיכות-הַקֶּשֶׁר הוא המלמד זאת.

ונראה להציע ביאור נוסף:

רש"י דייק זאת מייתור עצם המילה "וְאַתָּה".
וכי מה היה חסר הפסוק בלעדיה? היה הכתוב יכול לומר בפשטות: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אַךְ אֶת שַבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ".

אין זאת אלא, שהמילה משמשת "הַנְגָּדָה" (כמו בביטוי "הוא בְּשֶׁלּוֹ - ואתה בשלך").
כאומר: הגם שציוויתיך על המשכן - מזהיר אני לשמור את השבת.

זאת ועוד:
כידוע, השימוש בלשון "צִוּוּי" הוראתה זירוז -
כמו שכתב רש"י על הפסוק צו את אהרן (ויקרא ו' ב): "אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז - מִיָּד וּלְדוֹרוֹת".

אם כן, מתבררים דברי רש"י היטב:

הגם שצוויתי להזדרז במלאכת המשכן - שהרי עניינה פותח במילים "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" (שמות כ"ז כ) - עם זאת, הימנעו ממנה ביום השבת.

הדברים מדויקים בלשון רש"י עצמו (בהמשך): "אַעַ"פִּ שֶׁהִפְקַדְתִּיךָ לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן".
וגם בהמשך כתב: "אַעַ"פִּ שֶׁתִּהְיוּ רְדוּפִין וּזְרִיזִין בִּזְרִיזוּת הַמְּלָאכָה, שַׁבָּת אַל תִּדָּחֶה מִפָּנֶיהָ".