כרטיס ביקור (ויגש) - יוסף נפגש עם אביו

 

יוסף מתוודע לאחיו.

בסוף הפרשה הקודמת (מקץ), קראנו על מציאת גביע יוסף באמתחת בנימין, וַהֲשָׁבַת כל האחים למצרים בעל-כרחם.

עתה, ניגש יהודה לדבר עם יוסף. הוא עשה זאת, למרות הֱיוֹתוֹ הרביעי בבנים, מכיוון שהוא אשר עָרַב באופן אישי - בפני יעקב - לגורל בנימין.
יהודה בדבריו סוקר את השתלשלות הקורות אותם, ומזכיר ליוסף את התחייבותו המלכותית "לשים עין" על בנימין.
המדרש מספר, שדבריו נוסחו בנימה מכבדת ומתחננת, אך השתקף בהם גם איום מסווה.
בסיום דבריו, הציע את עצמו לשמש כעבד במקום בנימין.

לשמע זאת, גאו רגשות החמלה בלב יוסף.
הוא פרץ בבכי והתוודע אל אחיו הנדהמים.
"אל תאשימו את עצמכם במכירתי לעבד", אמר. "הדבר נעשה בידי ה' לטובה, בשל 5 שנות הרעב הצפויות עדיין לבוא".
יוסף מזרז את אחיו לשוב לכנען, ולהביא למצרים את אביהם ואת כל בני משפחותיהם.
כאן במצרים - יוכל לפרנסם ברווחה מתוקף תפקידו כמשנה למלך.

החדשות בענין פגישת יוסף ואחיו הגיעו אל פרעה, והוא שמח בשמחת יוסף, ואף הורה לשלוח עגלות (כרכרות) לשאת את הנשים והטף.

בבוא האחים לכנען, התקשה יעקב להאמין לדבריהם - עד שראה את הכרכרות המהודרות.
יעקב הביע את רצונו לרדת למצרים מיד, כדי שיספיק לראות - קודם שימות - את בנו האבוד. 

משפחת יעקב יורדת למצרים

בדרכה מחברון למצרים, עברה המשפחה בבאר שבע - שם הקריב יעקב זבחים לה'.
שם גם זכה להתגלות נבואית ולהבטחה כי אַל לוֹ לחשוש מהירידה למצרים, כי ה' מתלווה לשומרו, וכי שם יתרבו בניו ויהפכו לגוי גדול.

סך בני המשפחה שירדו למצרים הנו 70 נפש (לא כולל יעקב ונשותיו), כדלהלן:

ממשפחת לאה: 33

• 5 - ראובן ובניו
• 7 - שמעון ובניו
• 5 - לוי ובניו, וכן יוכבד בתו שנולדה בשערי מצרים.
• 6 - יהודה, בניו ונכדיו
• 5 - יששכר ובניו
• 4 - זבלון ובניו
• 1 - דינה (בת יעקב)

ממשפחת זלפה: 16

• 8 - גד ובניו
• 8 - אשר, בניו, בתו ונכדיו

ממשפחת רחל: 14

• 11 - בנימין ובניו
• 3 - יוסף ובניו (מנשה ואפרים שנולדו במצרים).

ממשפחת בלהה: 7

• 2 - דן ובנו (היחיד)
• 5 - נפתלי ובניו.

את יהודה שלח יעקב ראשון, כדי לארגן את מקום מגוריהם.

למרות מעמדו הרם, אָסַר יוסף בעצמו את מרכבתו ונסע לפגוש את אביו.
יוסף הנרגש נפל בבכי על צוואר יעקב.
יעקב, שלט ברגשותיו העזים, וְתִעֵל אותם לקבלת עול מלכות שמים ב'קריאת שמע'.

יוסף מציג את אחיו לפרעה

מטבע הדברים נדרש יוסף להציג את אחיו לפני פרעה.
ברם, בחששו כי פרעה יתרשם מכוחם ויבקש למנותם שרי צבא - הביא מהם רק את החמשה הפחות גיבורים.

עפ"י הנחיית יוסף, הציגו החמשה את עצמם כרועי צאן.
המצרים ראו בצאן את אלילם, ותיעבו את העוסקים ברעייתו.
פרעה הקצה להם למגורים, את רעמסס שבארץ גושן, בשל היותה עשירה במרעה, ומרוחקת ממרכז ממצרים.

גם את יעקב אביו, הציג יוסף לפני פרעה.
הלה התפלא למראהו, כיוון שניכר בו גיל מופלג בהרבה מאורך החיים הממוצע.
יעקב הסביר, כי אבות משפחתו האריכו ימים (אברהם סבו חי 175 שנה ויצחק אביו 180).
"בן 130 שנה אני" - אמר - "וצער החיים הקשים הזקין את תואר פני".

יעקב בירך את פרעה, שמידי בואו אל הנילוס - יעלה (יגאה) היאור לכבודו, וימלא את תעלות ההשקאה במים.

עם בואו של יעקב למצרים - שנתיים מתחילת הרעב - פסק הרעב (5 שנים לפני תום הזמן שנראה לפרעה בחלומו).

שינויים כלכליים ודמוגרפיים במצרים

בפסוקים האחרונים, חוזרת הפרשה לאחור בזמן, ומספרת את שאירע במצרים בשתי שנות הרעב הראשונות.

בשנת הרעב הראשונה:
הרעב עִיֵּף והחליש את מצרים וכנען.
את הכסף ממכירת המזון - הזרים יוסף לאוצר פרעה.
כאשר תם הכסף שבידי האזרחים - שילמו עבור המזון באמצעות מסירת בהמותיהם.

בשנת הרעב השנייה:
משלא נותרו כסף ובהמות בידי האזרחים - נאלצו הללו לשלם עבור מזונם בקרקעותיהם.
כך אפוא הפך פרעה גם לבעליה של קרקע ארץ מצרים.
לשם מתן תוקף לבעלות פרעה - העביר יוסף את כל תושבי מצרים - מעיר לעיר (ובכך גרם לניתוק זיקתם השורשית למקומות בהם גרו).
עם זאת, מכיוון שעפ"י החוק המצרי, כהני האליל ניזונו מאוצר המדינה, לא נאלצו הללו למסור את אדמותיהם לפרעה.

בנוסף, צייד יוסף את איכרי מצרים בזרעים.
בתמורה, התחייבו אלו להעלות לפרעה מס - חמישית מהיבול - מידי שנה בשנה.