ויגש: מה קורה כאשר יהודה כועס?

קרב ענקים

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜 לשון מדרש "בראשית רבה"

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

בְּשָׁעָה שֶׁתָּפַס יוֹסֵף הַצַּדִּיק אֶת בִּנְיָמִין, וְאָמַר לָהֶם לְאֶחָיו "הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִי עָבֶד", אָמַר לוֹ יְהוּדָה: "בִּנְיָמִין אַתְּ תָּפוֹס וְשָׁלוֹם בְּבֵית אַבָּא?

מִיָּד כָּעַס יְהוּדָה, וְשָׁאַג בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהָלַךְ קוֹלוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. עַד שֶׁשָּׁמַע חוּשִׁים בֶּן דָּן, וְקָפַץ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וּבָא אֵצֶל יְהוּדָה וְשָׁאֲגוּ שְׁנֵיהֶם, וּבִקְשָׁה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵהָפֵךְ...שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִמְשְׁלוּ כַּאֲרִי...

"שִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ" - אֵלּוּ גִּבּוֹרָיו שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּעַס יְהוּדָה, נָשְׁרוּ שִׁנֵּיהֶם שֶׁל כֻּלָּם.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף אֶחָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יְהוּדָה שֶׁכָּעַס, אַף הֵם נִתְמַלְּאוּ חֵמָה, וּבָעֲטוּ בָּאָרֶץ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ תְּלָמִים תְּלָמִים...

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא חֵמָה עַל יוֹסֵף.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף סִימָנִין שֶׁל יְהוּדָה, מִיָּד נִזְדַּעֲזֵעַ וְנִבְהַל. אָמַר "אוֹי לִי שֶׁמָּא יַהַרְגֵנִי".
וּמָה הֵן סִימָנִין שֶׁהָיוּ בוֹ בִּיהוּדָה?
שֶׁל בֵּית שִׁילוֹ אָמְרוּ: שְׁנֵי שִׁלְטוֹנִין זוֹלְגוֹת דָּם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּמִין שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים וַחֲמִשָּׁה לְבוּשִׁים הָיָה לוֹבֵשׁ. נִימָה אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּלִבּוֹ - כֵּיוָן שֶׁהָיָה כּוֹעֵס - הָיָה קוֹרֵעַ אֶת כֻּלָּם.

מֶה עָשָׂה יוֹסֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה?
אוֹתוֹ עַמּוּד שֶׁל אֶבֶן, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלָיו - בָּעַט בּוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת.
מִיָּד תָּמַהּ יְהוּדָה, וְאָמַר זֶה גִּבּוֹר מִמֶּנִּי.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָחַז יְהוּדָה חַרְבּוֹ לְשָׁלְפָהּ מִתַּעֲרָהּ, וְאֵינָהּ נִשְׁלֶפֶת לוֹ.
אָמַר יְהוּדָה, וַדַּאי זֶה, יְרֵא שָׁמַיִם הוּא.

לְכָךְ נֶאֱמַר "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם".

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

אמר רבי יוחנן:

כשהאשים יוסף את אחיו ואמר – "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד" – קם יהודה ואמר לו: "אתה רוצה לקחת את בנימין בשבי, ועוד לומר שיהיה שלום בבית אבא? זו הבטחה להשיבו בשלום?!"

מיד נתמלא יהודה חימה, שאג בקול אדיר, וקולו נשמע למרחק ארבע מאות פרסה!
הדיה הגיעו עד ארץ כנען, ושם שמע אותם חושים בן דן, קפץ בדרך נס ממרחק ובא לעמוד לצידו של יהודה במצרים.
שניהם שאגו יחד, עד שארץ מצרים כמעט נתהפכה.
שניהם נמשלו לאריות, שנאמר: "גור אריה יהודה" ו"דן גור אריה יזנק מן הבשן".

הכתוב באיוב אומר: "שִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ" – הכוונה לגיבוריו של יוסף, שכאשר שאג יהודה, נפלו כל שיניהם מרוב פחד.

אמר רבי יהושע בן לוי: גם שאר האחים, כשראו את יהודה מתמלא כעס, נתמלאו גם הם חימה, ובעטו בקרקע בעוצמה – עד שהאדמה נסדקה ונחרשה תלמים תלמים מתחת רגליהם.

באותה שעה בערה חמתו של יהודה ביוסף.
כשראה יוסף את סימני הכעס שעל פניו, נבהל ואמר בליבו: "אוי לי! אולי יהרוג אותי."

ומה היו סימני הכעס של יהודה?
במסורת בית שִׁלוֹ נאמר: עיניו היו אדומות מזעם, כמי שדולף מהן דם.
ויש אומרים: היה מתעטף בשריון ברזל חזק, ולובש חמש שכבות של בגדים.
שערה אחת הייתה לו בחזהו – וכשהיה כועס, הייתה השערה הזאת מתקשחת וקורעת את כל בגדיו יחד.

מה עשה יוסף?
בעט בעמוד האבן שעליו ישב, והעמוד התפורר ונהפך לערימה של אבנים קטנות.
נדהם יהודה, ואמר בליבו: "האיש הזה גיבור ממני!"

שלף יהודה את חרבו – אך החרב לא נשלפה.
אז אמר לעצמו: "ודאי האיש הזה ירא שמיים הוא."

ועל זה נאמר:
"החכמה תעוז לחכם" – חכמתו של יוסף גברה על כוחו של יהודה.