קרב ענקים.
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
בְּשָׁעָה שֶׁתָּפַס יוֹסֵף הַצַּדִּיק אֶת בִּנְיָמִין, וְאָמַר לָהֶם לְאֶחָיו "הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִי עָבֶד", אָמַר לוֹ יְהוּדָה: "בִּנְיָמִין אַתְּ תָּפוֹס (את בנימין תפסת) וְשָׁלוֹם בְּבֵית אַבָּא? (וכי כך נראית ההבטחה שנתת להשיבו בשלום לבית אביו?)
מִיָּד כָּעַס יְהוּדָה, וְשָׁאַג בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהָלַךְ קוֹלוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. עַד שֶׁשָּׁמַע (אותה) חוּשִׁים בֶּן דָּן, וְקָפַץ (חושים) מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וּבָא אֵצֶל יְהוּדָה (למצרים) וְשָׁאֲגוּ שְׁנֵיהֶם, וּבִקְשָׁה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵהָפֵךְ...שֶׁשְּׁנֵיהֶם (יהודה וחושים) נִמְשְׁלוּ כַּאֲרִי...
"שִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ" (פסוק באיוב המתאר את שבירת שיני גורי האריות כאשר הארי הגדול שואג) - אֵלּוּ גִּבּוֹרָיו שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּעַס יְהוּדָה, נָשְׁרוּ שִׁנֵּיהֶם שֶׁל כֻּלָּם (מרוב פחד).
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף (שאר) אֶחָיו (של יהודה), כֵּיוָן שֶׁרָאוּ (את) יְהוּדָה שֶׁכָּעַס, אַף הֵם נִתְמַלְּאוּ חֵמָה, וּבָעֲטוּ בָּאָרֶץ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ תְּלָמִים תְּלָמִים (סדקים וחריצים כמו שעושה המחרשה)...
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא (יהודה) חֵמָה עַל יוֹסֵף.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף סִימָנִין (את סימני הזעם) שֶׁל יְהוּדָה, מִיָּד נִזְדַּעֲזֵעַ וְנִבְהַל. אָמַר "אוֹי לִי שֶׁמָּא יַהַרְגֵנִי".
וּמָה הֵן סִימָנִין שֶׁהָיוּ בוֹ בִּיהוּדָה?
שֶׁל בֵּית שִׁילוֹ אָמְרוּ (כך העבירו אנשי בית שילו במסורת): שְׁנֵי שִׁלְטוֹנִין (עיניו של יהודה) זוֹלְגוֹת דָּם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּמִין שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים (יהודה עטה על עצמו אפוד מגן של אבירים), וַחֲמִשָּׁה (שכבות של) לְבוּשִׁים הָיָה לוֹבֵשׁ. נִימָה (שערה) אַחַת הָיְתָה לוֹ (ליהודה) בְּלִבּוֹ (בחזהו), כֵּיוָן שֶׁהָיָה כּוֹעֵס - הָיָה קוֹרֵעַ (חוד השערה) אֶת כֻּלָּם (כל החמשה מלבושים).
מֶה עָשָׂה יוֹסֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה?
אוֹתוֹ עַמּוּד שֶׁל אֶבֶן, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלָיו - בָּעַט בּוֹ (יוסף) וַעֲשָׂאוֹ (והפך את העמוד ל) גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת (ערימת אבנים).
מִיָּד תָּמַהּ (התפלא) יְהוּדָה (על גבורת יוסף), וְאָמַר זֶה גִּבּוֹר (יותר) מִמֶּנִּי.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָחַז יְהוּדָה חַרְבּוֹ לְשָׁלְפָהּ מִתַּעֲרָהּ, וְאֵינָהּ נִשְׁלֶפֶת לוֹ.
אָמַר יְהוּדָה, וַדַּאי זֶה (יוסף), יְרֵא שָׁמַיִם הוּא.
לְכָךְ נֶאֱמַר "הַחָכְמָה תָּעֹז (תשמור ותועיל) לֶחָכָם".
(מדרש בראשית רבה)