תלמידי הבעש"ט לומדים על מידת הביטחון
"וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה"
יוסף, מבקש משר האופים, להזכירו לטובה בפני פרעה, כדי שיורה לשחררו מבור כלאו.
המדרש, מוצא בכך פגם דק במידת בטחונו של יוסף הצדיק בה', ומציין כי בגלל בקשתו זו, נגזר אליו לשבת בכלא שנתיים נוספות - עד לחלום פרעה.
***
פַּעַם אַחַת, צִוּוּ מֵהַשָּׁמַיִם עַל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב, לִנסֹעַ עִם תַּלְמִידָיו לִכְפָר מְסֻיָּם, כְּדֵי לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם מַהוּ בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי בַּה', אֲבָל לֹא גִּלּוּ לוֹ לְמִי עָלָיו לִפְנוֹת שָׁם.
יָצְאוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו אֶל הַכְּפָר בַּעֲגָלָה, וּבְהַגִּיעָם, הִתְקַבְּלוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבַאֲרוּחָה חַמָּה אֵצֶל בַּעַל הָאַכְסַנְיָה הַמְּקוֹמִית.
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ בְּאֶמְצָעָהּ שֶׁל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, נִכְנַס לְפֶתַע אֶל הָאַכְסַנְיָה שׁוֹטֵר חָמוּשׁ בְּמַקֵּל. הָאִישׁ דָּפַק עַל הַשֻּׁלְחָן שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּמַקְלוֹ, וְיָצָא לְלֹא אֹמֶר מִן הַבַּיִת.
רָאוּ זֹאת תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְלַמְרוֹת שֶׁלֹּא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר, שָׁתְקוּ.
לְאַחַר סִיּוּם הַתְּפִלָּה, עָרַךְ הַמְּאָרֵחַ עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר. וְהִנֵּה, קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיקוּ לִטֹּל אֶת יְדֵיהֶם, הוֹפִיעַ הַשּׁוֹטֵר שׁוּב, דָּפַק עִם מַקְלוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְיָצָא.
עַתָּה, לֹא יָכְלוּ עוֹד הַתַּלְמִידִים לְהִתְאַפֵּק, וְשָׁאֲלוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת לְפֵשֶׁר הָעִנְיָן.
"אָה, הַשּׁוֹטֵר הַזֶּה הוּא שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי חוֹכֵר אֶת הָאַכְסַנְיָה" - הִסְבִּיר בְּרֹגַע, וְהוֹסִיף - "הַיּוֹם, הוּא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְתַשְׁלוּם דְּמֵי שְׂכִירוּת הַפֻּנְדָּק. הַנְּקִישׁוֹת הַלָּלוּ מְהַוּוֹת אוֹת לָאַזְהָרוֹת הַפָּרִיץ. אִם לֹא אֶפְרַע אֶת חוֹבִי לְאַחַר הָאַזְהָרָה הַשְּׁלִישִׁית - יָבוֹא הַשּׁוֹטֵר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתִי וְאֶת מִשְׁפַּחְתִּי אֶל בֵּית הַסֹּהַר".
"הַאִם יֵשׁ בְּיָדְךָ אֶת הַכֶּסֶף?" - שָׁאַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב - "הֲלֹא מֵהִתְנַהֲגוּתְךָ נִכָּר שֶׁאַתָּה רָגוּעַ וְשָׁלֵו".
"אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ" - עָנָה בַּעַל הַבַּיִת. "אֵין לִי פְּרוּטָה לְפוֹרְטָהּ. אֲבָל מַדּוּעַ עָלַי לִדְאֹג? הֲרֵי בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם יַעֲזֹר לִי" הֵשִׁיב.
הַתַּלְמִידִים הִבִּיטוּ בּוֹ בִּפְלִיאָה, אַךְ נַעֲנוּ לְהַזְמָנָתוֹ לִסְעֹד אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר.
בְּתֹם הָאֲרוּחָה הִגִּיעַ הַשּׁוֹטֵר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.
לְאַחַר שֶׁיָּצָא, סִיֵּם בַּעַל הַבַּיִת אֶת סְעֻדָּתוֹ בְּנַחַת, בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ וְעָמַד לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.
"לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיךָ?" שָׁאַל אוֹתוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב.
- "אֲנִי הוֹלֵךְ לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב לַפָּרִיץ".
- "הֲיִתָּכֵן שֶׁכְּבָר הִשַּׂגְתָּ אֶת הַכֶּסֶף?"
- "לֹא. אֲבָל אֲנִי בּוֹטֵחַ בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם".
מִשֶּׁיָּצָא, הָלְכוּ אַחֲרָיו בַּחֲשַׁאי גַּם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ יִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים.
וְהִנֵּה לְפֶתַע, הוֹפִיעָה עֲגָלָה וְנֶעֶצְרָה לְיָדוֹ.
מִן הָעֲגָלָה יָצָא אָדָם מְהֻדָּר, דִּבֵּר כַּמָּה רְגָעִים עִם בַּעַל הָאַכְסַנְיָה, ואח"כ שָׁב לְעֶגְלָתוֹ וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.
לֹא חָלַף זְמַן רַב, וְשׁוּב שָׁבָה הָעֲגָלָה.
הַפַּעַם, יָצָא מִמֶּנָּה אוֹתוֹ אָדָם, וּבְיָדָיו חֲבִילַת שְׁטָרוֹת כֶּסֶף - אוֹתָהּ מָסַר לְבַּעַל הָאַכְסַנְיָה וְנִּפְרַד מִמֶּנּוּ בִּלְחִיצַת יָד.
עָצְרוּ הַתַּלְמִידִים אֶת עֶגְלַת הָאִישׁ, וּשְׁאָלוּהוּ מַדּוּעַ נָתַן כֶּסֶף לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה.
"בַּעַל הָאַכְסַנְיָה מְיַצֵּר שֵׁכָר מְעֻלֶּה" - עָנָה לָהֶם - "וְרָכַשְׁתִּי מִמֶּנּוּ כַּמָּה חָבִיּוֹת".
אֲבָל, מַדּוּעַ בַּתְּחִלָּה נִפְרַדְתֶּם מִבְּלִי שֶׁתְּשַׁלֵּם? שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים.
הִסְבִּיר הַסּוֹחֵר:
בַּתְּחִלָּה, הוּא דָּרַשׁ מִמֶּנִּי סְכוּם מְסֻיָּם, אֲבָל סֵרַבְתִּי לוֹ, וְנִפְרַדְנוּ.
לְאַחַר שֶׁהִתְרַחַקְתִּי מְעַט, חָשַׁבְתִּי עַל הָעִנְיָן שׁוּב, וְהִגַּעְתִּי לְמַסְקָנָה, שֶׁהָעִסְקָה כְּדָאִית עֲבוּרִי.
לָכֵן, חָזַרְתִּי אֵלָיו שׁוּב בְּעֶגְלָתִי, סִיכַּמְנוּ אֶת פְּרָטֵי הָעִסְקָה, וְשִׁלַּמְתִּי.
רְאוּ מָה כּוֹחוֹ שֶׁל בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי בְּבּוֹרֵא עוֹלָם - הִפְטִיר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְתַלְמִידָיו.