הליכות עולם (וישב) - מה גרם לירידת אבותינו למצרים?

שמירת הלשון

"וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"

בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,
וְחָפֵץ מְאֹד בְּטוֹבָתָם,
עַד שֶׁקְּרָאָם בְּשֵׁם: בָּנִים, וְחֵלֶק ה' וְנַחֲלָה,
וְכַמָּה שֵׁמוֹת חֲבִיבִים הַמּוֹרִים עַל גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'", וְגוֹ'.

לְפִיכָךְ, הִרְחִיקָּם מִּכָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת,
וּבִפְרָט מִלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת,
כִּי הוּא מֵּבִיא אֶת בְּנֵי אָדָם לִידֵי רִיב וּמַצָּה.

וְכַמָּה פְּעָמִים יוּכַל לָבוֹא מִזֶּה לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זַ"ל בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת:
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין (בבית דין) עַל לָאו זֶה (של אמירת לשון הרע) - עָוֹן גָּדוֹל הוּא, וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (להוראה "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ").
צֵּא וּלְמַד, מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאָדוֹמִי וּלְנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. (דואג סיפר לשאול המלך - לשון הרע על כהני נב, ושאול ציווה להרוג אותם.) 

וְעוֹד כַּמָּה רָעוֹת עֲצּוּמּוֹת, שֶׁנָּסַבּוּ (שנגרמו) עַל יְדֵי הַמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּע שֶׁחֵטְא הנָּחָשׁ הָיָה הָעִקָּר עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
שֶׁאָמַר (הנחש לחווה): מִּן הָאִילָן הַזֶּה אָכַל (אלוקים) וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה פִּתָּה אֶת חַוָּה, כְּמּוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל "בָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה וְהִטִּיל בָּה זֻהֲמָּא".
הֲרֵי שֶׁגָּרַם גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְגַם מִּיתָה לְכָל הָעוֹלָם - הֲרֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים.
וְעַל יְדֵי זֶה, גָּרַם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה לַעֲבֹר עַל רְצּוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וּמִמֵּילָא, זֶה הַמְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע - אוֹחֵז בְּמִדָּתוֹ הַמַּשְׁחֶתֶת לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.

וְגם, שֶׁעִקַּר סִבַּת יְרִידַת יִשְׂרָאֵל לְמִצְּרַיִם הָיְתָה לְכתְּחִלָּה עַל יְדֵי זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בפרשתנו) "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם".
וְעַל יְדֵי זֶה, נִגְזַר עָלָיו מִן השָּׁמַיִם מִדָּה בְּמִדָּה, שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד, כְּמּוֹ שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם (דברי לשון הרע), שֶׁ(הם) קּוֹרְאִין לַאֲחֵיהֶם (בני השפחות) 'עֲבָדִים', כְּמוֹ דְּאִיתָא (שנמצא) בַּמִּדְרָשׁ, וּבִירוּשַׁלְמִי דְּפֵאָה.
הֲגַם שֶׁהָיָה לוֹ (ליוסף) טַעַם (סיבה) לְהֶתֵּרָא (להתיר לעצמו) עַל הַדִּבָּה שֶׁהֵבִיא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ המְּפָרְשִׁים, עִם כָּל זֶה, רְאֵה, שֶׁלֹּא הוֹעִיל לוֹ שׁוּם הֶתֵּר.

(חפץ חיים)