כיצד מזהים פריצה עוד לפני שהחלה, מה באמת מסתתר בתוך מדפסת ישנה, ואיך פרשת פקודי מלמדת אותנו סדר, אחריות וקדושה בעולם המידע
אֵלֶּה פְקֻדֵי הַמִּשְׁכָּן
נעים להכיר
שמי אלון צור, בן 48, מנהל מערכות מידע (CIO) בארגון גדול.
רוב האנשים חושבים שאני “אחראי על המחשבים”.
אבל האמת?
המחשב הוא הדבר הכי צפוי בתפקיד שלי.
העולם שלי מאוכלס בעשרות מכשירים שאנשים בכלל לא מעלים על דעתם שהם משוייכים לרשת:
מדפסות ישנות שהן בעצם שרתים קטנים,
מקרנים בחדרי ישיבות שמריצים מערכת הפעלה,
טלוויזיות חכמות ששומרות היסטוריה של מצגות,
מצלמות אבטחה שמסוגלות “לדבר” עם הרשת,
ומזגנים תעשייתיים שמתחברים למערכות של חברות תחזוקה.
התפקיד שלי הוא פשוט וקשה בעת ובעונה אחת:
לדעת מי ניגש למה — ולדאוג שבית המקדש הדיגיטלי לא ייפרץ דרך הדלת שאיש לא שומר עליה.
איך הגעת לעולם מערכות המידע?
התחלתי כטכנאי מחשבים.
אבל מה שמשך אותי לא היה התיקון,
אלא הסיפור מאחורי התקלה:
מי ניסה להתחבר? מאיזו עמדה? למה דווקא עכשיו?
הבנתי שאני לא רוצה “לתקן מחשבים” —
אני רוצה לנהל את המערכת שמאחורי כל המחשבים.
מה עושה מנהל מערכות מידע?
אני אחראי על כל מה שהארגון בנוי עליו, גם אם הוא שקוף: הרשאות וגישה, אבטחת מידע, תקשורת בין מערכות, גיבויים, ניטור, התראות ובקרה, זיהוי חריגות והגנה מפני תקיפות סייבר.
זו העבודה היחידה בעולם שבה אם הכול תקין — כולם שוכחים שאתה קיים,
ואם משהו משתבש — כולם מחפשים אותך...
איך מחליטים מי מקבל גישה למה?
גישה למידע היא לא “מפתח”; היא אחריות.
אני נותן לכל אדם גישה מדויקת למה שהוא צריך מתוקף תפקידו — ולא מילימטר מעבר לזה.
אנשים חושבים ששקיפות היא דבר טוב.
אבל שקיפות ללא הבחנה היא סכנה:
מידע בלי הֶקְשֵׁר יכול לבלבל, להזיק, ולפרוץ גבולות.
יש נתונים שכולם צריכים, יש נתונים שרק מנהלי צוותים צריכים ויש נתונים שאסור שייצאו החוצה לעולם.
בפרשת פקודי לא כולם ניגשו לכלי המשכן.
גם במערכות מידע יש "עזרות", "מחיצות" ו"גבולות קדושה".
תאר לי תקיפת סייבר אמיתית
בוא נתחיל ממה שלא קורה:
אין האקר עם קפוצ'ון בחושך, אין מוסיקה דרמטית.
תקיפה אמיתית מתחילה בקטן, ממש קטן:
מכשיר שאף אחד לא מתייחס אליו.
והנה דוגמה אמיתית שמתרחשת בארגונים רבים:
🖨️ בסניף מסוים עמדה מדפסת ישנה.
עובדת, שקטה, עם מסך קטן שמציג “מוכן להדפסה”.
אבל מאחורי המסך הזה יש מערכת הפעלה, זיכרון, כתובת IP — כלומר: מחשב לכל דבר.
המדפסת לא עודכנה שנים.
לתוקף זה נראה כמו חלון פתוח.
הוא שלח אליה פקודה דרך האינטרנט:
לא "הדפס", אלא “הרץ את הקובץ המצורף”.
המדפסת — שאין לה שכל, רק ציות — ביצעה.
מכאן הוא התקדם:
📽️ למקרן המשרד
שגם הוא מחשב קטן עם Wi-Fi.📺 לטלוויזיה החכמה בחדר הנהלה
שמריצה אנדרואיד ושומרת חיבורים קודמים.💻 ולבסוף — למחשב של מנהלת הסניף
לא כדי “לגנוב כסף”, אלא כדי לנסות לגשת להרשאות הגבוהות שלה - אלו המאפשרות גישה לכל החשבונות של לקוחות הסניף.
יומן האירועים — Audit Log.
זה "ספר פקודי המשכן הדיגיטלי" הרושם כל מהלך קטן:
מי נכנס, מאיזה מכשיר, מה פתח, מה סגר,
מה הוסיף, מחק או עדכן,
והכי חשוב: מה לא מתאים לדפוס הרגיל
פתאום נרשמה תנועה שלא מתאימה לאף עובד.
לא פריצה, לא רעש —
פשוט “משהו מעט אחר”.
זה הספיק.
זיהינו, חסמנו, עצרנו.
הכול התחיל ממדפסת שאיש לא שם לב אליה.
ספר על פרצת אבטחה חמורה שנמנעה ברגע האחרון
לפני כמה שנים קיבלתי התראה כמעט לא מורגשת ב־Audit Log:
כניסת משתמש בשעה לא רגילה, ממחשב שלא היה מזוהה כשלו.
לא אזעקה, לא קריסה — רק "תנועה לא סימטרית".
פתחתי את הדו"ח המלא וראיתי שמישהו מהעובדים ניסה לשנות לעצמו הרשאה פנימית.
הוא לא הצליח — אבל הניסיון עצמו היה חריג מספיק כדי להבין שמשהו זז מתחת לפני השטח.
הצלבנו נתונים וגילינו שהייתה פעולה זדונית פנימית, של אדם מתוסכל שניסה לפתוח לעצמו גישה למידע רגיש.
הוא נעצר תוך דקות, הרבה לפני שהצליח לראות אפילו שורה אחת.
עד היום אני אומר: מערכת טובה לא רק חוסמת — היא לוחשת לך בזמן.
האם הבינה המלאכותית משפיעה על האבטחה?
בינה מלאכותית לא רק נכנסה למערכת — היא הגדילה אותה.
מצד אחד — כלי הגנה אדיר
היא יודעת: לקרוא מיליוני רשומות Audit Log בדקה, לזהות חריגה שאף אדם לא היה שם לב אליה, לראות דפוס התנהגות לא אנושי, להתריע לפני שההתקפה מתחילה.
אם פעם היינו מגלים תקיפה אחרי שהזיזו קובץ,
היום אפשר לזהות אותה כבר בשלב “הנשימה המוזרה” של המערכת.
מצד שני — כלי התקפה מפחיד
הבינה מסוגלת: לייצר מיילים זדוניים שנראים מושלמים, להרכיב אלפי סיסמאות מותאמות אישית על בסיס מידע ציבורי, למצוא פרצות מהר יותר מכל אדם, לבצע התקפה 24/7 בלי טעות אנושית.
היא נותנת לתוקף יכולות שהיו פעם שמורות רק למומחים.
לכן, בעולם שלנו, AI הוא גם שער וגם שומר — תלוי מי משתמש בו.
מילים וביטויים מהתחום
- 💽 Hash – גרסה מתמטית של סיסמה, לא הסיסמה עצמה.
זהו “צל” מתמטי של הסיסמה. במקום לשמור את המילים עצמם, למשל “Shalom123”, המערכת שומרת גרסה מוצפנת שנראית כמו A7F9C2E….
מי שגונב את ה־Hash לא יודע את הסיסמה, אבל יכול להשתמש בצל להתחזות לבעליה.
- 🎛️ תנועה רוחבית – מעבר ממכשיר למכשיר בתוך הרשת.
הפריצה עצמה היא רק הכניסה לבית; הסכנה מתחילה כשהתוקף זז בין מכשירים ומחפש הרשאות גבוהות. כמו גנב שנכנס דרך חלון צדדי ומסתובב בשקט עד שמגיע לכספת. במערכות טובות, כל צעד כזה משאיר עקבות ביומן האירועים — ושם אנחנו מזהים אותו.
שאלות מקוראים 📬
🟢 שני מחיפה שואלת:
מה המשמעות של AI שמייצר סיסמאות “על בסיס מידע אישי”?
תשובה: אם פרסמת ברשת החברתית “הבן שלי נולד ב-12.5”,
ה-AI ייצור אלפי סיסמאות שדומות למה שאתה היית בוחר:
Daniel125, 12May!, Haifa12 — וכד’.
לכן עוברים לאימות דו־שלבי.
🟢 איתי מרעננה שואל:
האם באמת אפשר לדעת אם רופא או בנקאי צפה בנתונים שאסור לו?
תשובה: כן. כל צפייה מתועדת.
מערכות חכמות אף מזהות “עיון חשוד” — גם בלי הורדות או הדפסות.
🟢 ניר מחיפה שואל:
האם יש מידע שאפילו המנכ"ל לא יכול לראות?
תשובה: בהחלט. סמכות אינה כרטיס פתוח. כמו במשכן — גם בארגון מודרני יש “קדש” ו“קודש הקודשים”. אין שום סיבה שמנכ"ל קופת החולים יעיין בתיק רפואי של מטופל ספציפי.
🟢 ניצן מגבעתיים שואל:
גם מכונות קפה עלולות להיות מחוברות לרשת?
תשובה: ברוב המקומות — לא. אבל, בבתי קפה ומלונות יש כיום מכונות מטבח חכמות שמדברות עם מערכת ניהול: מקררים חכמים, תנורי אפייה שמדווחים על טמפרטורה, מדיחים תעשייתיים עם בקרה מרחוק.
ככל שהמכשיר "יותר מודרני" — כך גדל הסיכוי שהוא מחשב עם צינור מים.
ומה שמפתיע אנשים יותר מכל? שואבי האבק הרובוטיים.
המכשיר התמים שרץ בסלון ומנקה פירורים — מחזיק מצלמות, חיישנים, מפות של הבית ויכולת תקשורת לרשת. הוא למעשה אוסף נתונים על הבית בלי שאיש חושב שהוא “מחשב”.
זו דוגמה מצוינת לכך שבעולם הדיגיטלי — הסכנה לא מגיעה מהמחשב שעל השולחן,
אלא מהמכשיר שנראה כל־כך תמים — עד ששוכחים שהוא יודע להקשיב...
לסיום — מה למדת מהעבודה הזו על החיים?
אלון מחייך:
“שאנשים חושבים שהסכנה נמצאת במקום הבולט.
אבל האיום האמיתי הוא כמעט תמיד המקום שאף אחד לא מסתכל עליו.
וכמו בפרשת פקודי —
העיקר הוא לא הגודל של הכלי,
אלא מי ניגש אליו,
ולאיזו מטרה.”
📅 בשבוע הבא במדור
"רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה’" — אבל מה יוצר ניחוח אמיתי?
איך מריחים אמת?
מה מספר לנו ריח על זיכרון, על קרבה, ועל דברים שאי־אפשר לזייף?
👃 ראיון יוצא דופן עם אף אנושי מתעשיית הבשמים,
שֶׁמְּזַהָה מאות תווים בריח אחד ומסבירה:
למה ריח הוא החוש הכי רגשי,
איך הוא פותח זיכרונות שאפילו תמונה לא יכולה לעורר,
ומה בין תערובת בשמים — לקרבן העולה.
רוצים לשאול אותה משהו? שלחו ל־ parasha.week@gmail.com
🧠 חלק מהטקסט נערך בסיוע כלי כתיבה מבוסס בינה מלאכותית. אם נפלה טעות – זה כנראה הוא, לא המרואיין.