יש לי מושג (בא) - מה דינו של הנוטל ציפור מעל אפרוחיה, ומתה (הציפור)?

לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה

"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ"

סוגי המצוות

מצוות התורה נחלקות לשני סוגים:

1. 'מצוות עשה' - הוראות המחייבות אותנו לבצע פעולה אקטיבית.
   לדוגמה: להניח תפילין, לשבת בסוכה, לאכול מצה, להקריב קרבן פסח, ועוד.
2. 'מצוות לא תעשה' - הוראות המחייבות אותנו להימנע מביצוע פעולות מסוימות.
   לדוגמה: לא לאכול חמץ בפסח, לא לעבוד אלהים אחרים, לא לאכול טריפה, ועוד.

העובר על 'מצוות עשה' - ייענש בידי שמים, ולא ע"י בית הדין של בני אדם.
העובר על 'מצוות לא תעשה' - נענש ברוב המקרים, במלקות הניתנות לו בבית הדין.

ברם, בתוך הסוג 'מצוות לא תעשה', ישנה מחלקה מיוחדת, הנקראת 'לאו הניתק לעשה'.

הגדרת לאו הניתק לעשה

זוהי אמנם הוראה להימנע מפעולה מסוימת, ברם, התווסף לה צ'אנס לתיקון הפגם.

דוגמה לכך היא מצוות 'לא תגזול'.
אם עבר אדם על האיסור, וגזל מחברו, יש לו אפשרות לתקן את הפגם, ע"י השבת הגזלה לבעליה.
ולכן,

• אם הגזלן ישיב את הגזלה - יתוקן הפגם, והוא לא ייענש במלקות בית-דין.
• אחרת - ייענש במלקות.

אמור מעתה, 'לאו הניתק לעשה' פירושו לאו שניתן לתיקון ע"י פעולה אקטיבית.

ברוב האיסורים - לא הגדירה התורה אפשרות תיקון.
מי שאכל טריפה, בנוכחות עדים שֶׁהִתְרוּ בפניו - לא יוכל לנקוט בפעולות תיקון כאלו ואחרות.
גם אם יקיא את המאכל שבמעיו, יצחצח את שיניו או יגמע כד חומץ - לא יתוקן הפגם.
(גם אם יחזור בתשובה, ויצהיר קְבַל עַם וְעֵדָה שמעתה והלאה יאכל רק מאכלים כשרים - לא יועיל הדבר לפטור אותו מהמלקות בהן התחייב בבית הדין.)

גם במקרים שבהם הוגדרה אפשרות תיקון, הרי שהיא, ורק היא פוטרת את החוטא מהמלקות.
אין אפשרות "להמציא" אפשרות תיקון משלך.
הגזלן לא יוכל לתקן את חטאו באמצעות תרומה כספית לעמותת סיוע לנזקקים.
גם אם סכום התרומה יהיה כפול מסכום הגזלה - לא יהיה בכך תיקון.
אפשרות התיקון היחידה - היא השבת הגזלה לנגזל - כפי שהוגדר בתורה.

דוגמאות של לאו הניתק לעשה

1. נותר:
   התורה מצווה שלא להשאיר מבשר זבח קרבן הפסח.
   (בזמן בית המקדש, היו כולם חייבים להקריב בערב פסח את קרבן הפסח, ולאוכלו בלילה.) 
   נוסח האיסור (בפרשתנו): "וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר".
   ברם, אם עברת על האיסור, וְשִׁיַּרְתָּ מהבשר, תוכל לתקן את הפגם ע"י שריפת השאריות.
   נוסח התיקון: "וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ".
2. גזל:
   כפי שהוזכר לעיל.
   נוסח האיסור (בספר ויקרא): "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל".
   נוסח התיקון: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל".
3. שילוח הקן:
   אם מצאת קן ובו ציפור היושבת על ביצים או אפרוחים - אסור לך לקחת את הביצים או האפרוחים מול עיני האם הדוגרת.
   נוסח האיסור (בספר דברים): "כִּי יִקָּרֵא (יזדמן) קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ, בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים - לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים".
   ברם, אם עברת, תוכל לתקן את האיסור באמצעות שילוח האם לחפשי.
   נוסח התיקון: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ".
4. הוצאת שם רע:
   מי שאירס בתולה, ואח"כ טען בשקר כי מְצָאָהּ בְּעֻלָּהּ - עבר על איסור הוצאת שם רע.
   על אדם זה מוטל ללקות בבית דין ולשלם קנס כספי לאבי הנערה.
   בנוסף, מוטלת עליו הגבלה - המונעת ממנו את האפשרות לגרש את אשתו לעולם.
   נוסח האיסור לגרש (בספר דברים): "לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו".
   ברם, אם עבר הבעל על האיסור, וְגֵרְשָׁהּ - יוכל לתקן את האיסור באמצעות נשיאתה מחדש.
   נוסח התיקון: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה".

מסגרת הזמן לתיקון

כפי שהוסבר, אם לא יבוצע התיקון - ישוב עונש המלקות לרחף על החוטא.

אבל בתוך כמה זמן צריך לבצע את פעולת התיקון?
ומה יקרה אם לא יתאפשר לבצע את התיקון?

בכך נחלקו בתלמוד רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

לדעת רבי יוחנן:
אין מגבלת זמן לביצוע התיקון.
הגזלן - יוכל לתקן את חטאו גם אם ישיב את הכסף לאחר שנים רבות.
מי שהוציא שם רע וגירש את אשתו - יוכל לתקן את חטא הגירושין אם ישאנה כעבור זמן רב.
ברם, אם החוטא יביא במו ידיו, למצב שבו אפשרות התיקון תתבטל - אזי יספוג את המלקות.
ולכן:
אם לדוגמה, לאחר שגירש את אשתו, נדר הבעל (שהוציא שם רע), שלא ייהנה ממנה עוד לעולם,
הרי שהוא הביא בעצמו למצב שבו התבטלה האפשרות לנשיאתה מחדש, והוא ילקה.
באותה מידה, מי שהשאיר מבשר קרבן הפסח, ואח"כ השליך את השאריות לים הגדול, הרי שבכך הביא בעצמו למצב שבו ביטל את אפשרות התיקון (שריפת הבשר), ועל כן ילקה.

לדעת רבי שמעון בן לקיש:
ביצוע התיקון צריך להתבצע בו במקום.
אם בית הדין הורו לגזלן להשיב את הגזלה - עליו לבצע זאת מיד, שאם לא כן - ילקה.
אם בית הדין הורו למגרש הנ"ל להשיב את אשתו - עליו לבצע זאת מיד. אחרת - ילקה.
(הפוסקים דנים בהגדרה המדויקת של 'מיד' - אבל זה כבר מעבר לנדון במסגרת פוסט זה.)

מתוך המחלוקת הנ"ל, עולה דיון מעניין במקרה של אדם שנטל את הביצים או האפרחים מהקן לנגד עיני האם הדוגרת, וזו מתה קודם שהספיק לבצע את התיקון, דהיינו לְשַׁלְּחָהּ.
לפי רבי יוחנן - לא ילקה, שהרי אפשרות התיקון לא הוגבלה בזמן, ואמנם כאן כבר אין יותר אפשרות לתקן (כי הציפור מתה), אבל הוא - החוטא - לא ביטל במו ידיו את אפשרות התיקון, כיוון שלא הָרָגָהּ במו ידיו.
לפי רבי שמעון בן לקיש - ילקה, כי המדד הוא האם בֻּצַּע תיקון מידי, וכאן לא בֻּצַּע כזה...