איסור המרת בהמה - כלפי הַקֹּדֶשׁ או כלפי החולין?
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב
אם הִקְדַּשְׁתָּ בהמה לקרבן - אוסרת עליך התורה לְהַחֲלִיפָהּ בבהמה אחרת - גם אם האחת טובה וחברתה טובה.
'טוב' = בהמה תמימה 'רע' = בהמה בעלת מום.
אבל, מי הטוב ומי הרע? ניתן להבין את הפסוק ב-2 דרכים:
- הטוב והרע מתייחס למקורית, וההוראה:
אל תבקש לפרוק קדושה מבהמת הֶקְדֵּשׁ טובה או רעה.
- הטוב והרע מתייחס לחליפית, וההוראה:
אל תבקש להטעין קדושה על בהמת חולין טובה או רעה.
"תמים של חולין לא יַתְפִּיס ברע של קדש" כלומר הבעיה נמצאת בהטענת הקדושה על בהמת החולין (טובה/רעה).
לעומת זאת, במסכת בכורות (דף יד) התנסח רש"י באופן שאינו פסקני:
"שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קודש בעל מום"
כלומר מהניסוח יכול להשתמע גם שהבעיה בפריקת הקדושה מבהמת הקודש (טובה/רעה).
הבה נעיין בדברי רש"י בפסוקנו:
רַע בְּטוֹב - וְכָל שֶׁכֵּן טוֹב בְּטוֹב וְרָע בְּרָע.
מהביטוי "כל שכן" נראה כי רש״י כאן מאמץ את ההבנה שהבעיה היא בפריקה.
כלומר: אל תפרוק אפילו מבהמת קֹּדֶשׁ רעה על חולין טובה,
ובוודאי שאין לפרוק מטובה לטובה או מרעה לרעה.
שהרי לפי ההבנה שהבעיה היא בטעינה (כמו שמוכח מפירושו במסכת תמורה), אין כאן "כל שכן"! כי אף אם נאסר לטעון על בהמת חולין רעה - שמא מותר לטעון על בהמת חולין טובה?