הליכות עולם (וארא) - האם פרעה אשם בכך שה' הכביד את ליבו?

חזרה בתשובה - זכות שעלולה להישלל.

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה"

...וְאֶפְשָׁר שֶׁיֶּחְטָא אָדָם חֵטְא גָּדוֹל, אוֹ חֲטָאִים רַבִּים,
עַד שֶׁיִּתֵּן (שייגזר) הַדִּין לִפְנֵי דַּיַן הָאֱמֶת,
שֶׁיְּהֵא הַפֵּרָעוֹן (אופי העונש) מִזֶּה הַחוֹטֵא,
עַל חֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ,
שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה, וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ - כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בְּחֶטְאוֹ שֶׁעָשָׂה.

הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה" וְגוֹ'.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא". 
כְּלוֹמַר, חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם וְהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא הַמַּרְפֵּא.

לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה "וַאֲנִי (אֲחַזֵּק) [אַקְשֶׁה] אֶת לֵב פַּרְעֹה". 

לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה, וְהֵרֵעַ לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ".
נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ - עַד שֶׁנִּפְרַע מִמֶּנּוּ.
לְפִיכָךְ חִזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ.

וְלָמָּה הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּיַד משֶׁה וְאוֹמֵר שְׁלַח וַעֲשֵׂה תְּשׁוּבָה?
וּ(הרי) כְבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לפרעה) אֵין אַתָּה מְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי" וְגוֹ'  "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ". 

כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם, שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֵא - אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב אֶלָּא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בִּתְחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ. 

וְכֵן סִיחוֹן, לְפִי עֲוֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ - נִתְחַיֵּב לְמָנְעוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ". 

וְכֵן הַכְּנַעֲנִים, לְפִי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן - מָנַע מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁעָשׂוּ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם". 

וְכֵן יִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, לְפִי שֶׁהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ - מָנַע מֵאוֹתָן הַמַּרְבִּים לִפְשֹׁעַ תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית", כְּלוֹמַר מָנַעְתָּ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה. 

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר:

• שֶׁלֹּא גָּזַר הָאֵל עַל פַּרְעֹה לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל.
• וְלֹא עַל סִיחוֹן לַחֲטֹא בְּאַרְצוֹ.
• וְלֹא עַל הַכְּנַעֲנִים לְהַתְעִיב.
• וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה.

אֶלָּא כֻּלָּן חָטְאוּ מֵעַצְמָן, וְכֻלָּן נִתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.

(משנה תורה לרמב"ם)