משלי המגיד מדובנא (משפטים) - איך מבטיחים את פירעון ההלוואה?

-חותמו של הקב"ה אמת-

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה"

דַּע, כִּי הַמַּלְוֶה לְעָנִי - טוֹב שֶׁלֹּא לִגֹּשׂ אוֹתוֹ בְּחוֹבוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ כְּלָל וְעִקָּר. 

מָשָׁל

לְאֶחָד שֶׁבָּא אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַלְוָאָה.
אָמַר לוֹ: אִם יִהְיֶה לְךָ עָרֵב - אֶתֵּן לְךָ.
הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְהֵם קִבְּלוּ לִהְיוֹת עֲרֵבִים לְהַלְוָאָה זוֹ.
אֶחָד מֵהֶם הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְנֶאֱמַן רוּחַ, וְהַשֵּׁנִי הָיָה בִּלְתִּי בָּטוּחַ מִסְכֵּן וְדַל.
וְכָתַב הַמַּלְוֶה בַּשְּׁטָר אֶת הַנֻּסָּח הָרָגִיל "אִם אֶרְצֶה - אֶגְבֶּה מִפְּלוֹנִי, וְאִם אֶרְצֶה - מִפַּלְמוֹנִי".

אֵין סָפֵק, כִּי אִם הַמַּלְוֶה הוּא חֲכַם לֵב, הֲרֵי יָבִין אֶת אֲשֶׁר טוֹב וְכָשֵׁר לְפָנָיו, שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר הַחוֹב הַזֶּה אַף פַּעַם, בִּפְנֵי הֶעָרֵב הַדַּל וְהַבִּלְתִּי בָּטוּחַ, לְמַעַן יֵדַע חֲבֵרוֹ הֶעָרֵב הַבָּטוּחַ וְהֶעָשִׁיר, כִּי רַק עָלָיו הוּא סוֹמֵךְ, וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ.
כִּי אִם יִרְאֶה הֶעָשִׁיר, שֶׁהַמַּלְוֶה רוֹדֵף אַחַר הֶעָנִי, יֹאמַר לוֹ, אִם כֵּן, הַחֲזֵק יָדְךָ בּוֹ, וּמָה לְךָ עוֹד לָבוֹא אֶצְלִי?

הַנִּמְשָׁל

כָּךְ מַמָּשׁ בָּאָה הַתּוֹרָה בְּעֵצָה טוֹבָה אֶל הָאָדָם, לֵאמֹר,
כִּי הַמַּלְוֶה לֶעָנִי - הִנֵּה הֶעָנִי הוּא בֶּאֱמֶת חָתוּם בִּשְׁטַר חוֹבוֹ, אֲבָל גַּם הקב"ה כִּבְיָכוֹל חָתַם אֶת עַצְמוֹ עַל הַשְּׁטָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶפְסֵד לַמַּלְוֶה.
וְעַל כֵּן, נָתַן הַכָּתוּב עֵצָה טוֹבָה וְאָמַר, "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה", וְהֶרֶף יָדְךָ מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל, וָהּ' יְשַׁלֵּם לְךָ

(מעובד עפ"י משלי המגיד מדובנא)