משפטים: כך תבטיח את פירעון ההלוואה

חותמו של הקב"ה אמת

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה

עדיף לאדם שהלווה מכספו לעני, שלא לדחוק בו להחזיר את ההלוואה - ואפילו לא לתבוע אותה.

הסיבה תוכן באמצעות המשל הבא של המגיד מדובנא:

מָשָׁל

לְאֶחָד שֶׁבָּא אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַלְוָאָה.
אָמַר לוֹ (המלוה): אִם יִהְיֶה לְךָ עָרֵב - אֶתֵּן לְךָ.
הָלַךְ (הלוה) וְהֵבִיא לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְהֵם קִבְּלוּ (על עצמם) לִהְיוֹת עֲרֵבִים לְהַלְוָאָה זוֹ.
אֶחָד מֵהֶם הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְנֶאֱמַן רוּחַ, וְהַשֵּׁנִי הָיָה בִּלְתִּי בָּטוּחַ - מִסְכֵּן וְדַל (עני).
וְכָתַב הַמַּלְוֶה בַּשְּׁטָר אֶת הַנֻּסָּח הָרָגִיל "אִם אֶרְצֶה - אֶגְבֶּה מִפְּלוֹנִי, וְאִם אֶרְצֶה - מִפַּלְמוֹנִי".

אֵין סָפֵק, כִּי אִם הַמַּלְוֶה הוּא חֲכַם לֵב, הֲרֵי יָבִין אֶת אֲשֶׁר טוֹב וְכָשֵׁר לְפָנָיו, שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר (את) הַחוֹב הַזֶּה אַף פַּעַם, בִּפְנֵי הֶעָרֵב הַדַּל וְהַבִּלְתִּי בָּטוּחַ, לְמַעַן יֵדַע חֲבֵרוֹ - הֶעָרֵב הַבָּטוּחַ וְהֶעָשִׁיר - כִּי רַק עָלָיו הוּא (המלווה) סוֹמֵךְ, וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ.
כִּי אִם יִרְאֶה הֶעָשִׁיר, שֶׁהַמַּלְוֶה רוֹדֵף אַחַר (הערב) הֶעָנִי, יֹאמַר לוֹ, אִם כֵּן, הַחֲזֵק יָדְךָ בּוֹ (ותבע אותו), וּמָה לְךָ עוֹד לָבוֹא אֶצְלִי (ולבקש את הפירעון)?

הַנִּמְשָׁל

כָּךְ מַמָּשׁ בָּאָה הַתּוֹרָה בְּעֵצָה טוֹבָה אֶל הָאָדָם, לֵאמֹר:
כִּי הַמַּלְוֶה לֶעָנִי, הִנֵּה (אמנם) הֶעָנִי (הלוה) הוּא בֶּאֱמֶת חָתוּם בִּשְׁטַר חוֹבוֹ, אֲבָל גַּם הקב"ה כִּבְיָכוֹל חָתַם אֶת עַצְמוֹ (ערב) עַל הַשְּׁטָר - כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶפְסֵד לַמַּלְוֶה.
וְעַל כֵּן, נָתַן הַכָּתוּב (התורה) עֵצָה טוֹבָה וְאָמַר, "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה", וְהֶרֶף (עזוב) יָדְךָ מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל - וָהּ' יְשַׁלֵּם לְךָ.

(מעובד עפ"י משלי המגיד מדובנא)