יתרו: ההוכחה לאמיתות נבואת משה

בני ישראל זכו לגילוי נבואי בעצמם

וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜לשון הרמב"ם

משֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה, שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת - יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי  שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאוֹת בְּלָט וְכִשּׁוּף. אֶלָּא, כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר - לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָם, לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה.

הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים - קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָן בְּתוֹכוֹ.
צָרַכְנוּ לְמָזוֹן - הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן.
צָמְאוּ - בָּקַע לָהֶן אֶת הָאֶבֶן.
כָּפְרוּ בּוֹ עֲדַת קֹרַח - בָּלְעָה אוֹתָן הָאָרֶץ.
וְכֵן שְׁאָר כָּל הָאוֹתוֹת.

וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ?
בְּמַעֲמַד הַר סִינַי!
שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ וְלֹא זָר, וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ וְלֹא אַחֵר הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים, וְהוּא נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, וְהַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו, וְאָנוּ שׁוֹמְעִים 'משֶׁה משֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לָהֶן כָּךְ וְכָךְ'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם". וְנֶאֱמַר "לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת".

וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲמַד הַר סִינַי לְבַדּוֹ, הִיא הָרְאָיָה לִנְבוּאָתוֹ שֶׁהִיא אֱמֶת שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי?
שֶׁנֶּאֱמַר "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".
מִכְלַל, שֶׁקֹּדֶם דָּבָר זֶה, לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ נֶאֱמָנוּת שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם, אֶלָּא נֶאֱמָנוּת שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה.

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

משה רבנו – לא האמינו בו ישראל בגלל הנסים שעשה.

מי שמאמין לנביא רק מפני אותות ומופתים – בליבו נשאר תמיד ספק. הרי ייתכן שהאות נעשה באמצעות לחש, אחיזת עיניים או כישוף.

כל הנסים שעשה משה במדבר לא נועדו להוכיח את נבואתו, אלא נועדו לצורך המעשה בלבד:

• כשהיה צורך להטביע את המצרים – קרע את הים והחזירו עליהם.

• כשהעם היה זקוק למזון – הוריד להם את המן.

• כשהעם היה צמא – בקע להם את הסלע.

• כשרצו עדת קורח לערער על סמכותו – נבקעו האדמה ובלעה אותם.

• וכן כל שאר הנסים – כולם נעשו מפני הצורך, לא כהוכחה שהוא נביא אמת.

אז במה האמינו בו?
במעמד הר סיני.

שם, אנחנו בעצמנו ראינו ושמענו את הקולות, הלפידים והאש. ראינו את משה נכנס אל הערפל, ושמענו את הקול האלוקי מדבר אליו ואומר:
“משה, משה – לך אמור להם כך וכך”.

כמו שנאמר:
“פנים בפנים דיבר ה’ עמכם”,
וכן: “לא את אבותינו כרת ה’ את הברית הזאת” – אלא איתנו ממש.

ומנין שדווקא מעמד הר סיני היה הראיה המוחלטת לנבואת משה, ושהיא אמיתית ללא כל ספק?
שנאמר:
"הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך – וגם בך יאמינו לעולם".

מכאן ברור שעד אותו מעמד – אמונתם במשה לא הייתה שלמה ויציבה לעולם, אלא אמונה חלקית שעדיין אפשר לערער עליה. רק מעמד הר סיני הוא שהפך את אמונתם למוחלטת ובלתי ניתנת לספק.