רֶגַע של עברית (יתרו) - וַהֲרֵי הַתַּחֲזִית

-חוֹזֶה, לֵךְ בְּרַח-

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל"

👀חוֹזֶה פירושו רואה/צופה. מֻשָּׂא הראיה הנו מַחֲזֶה. הנביא, קרוי גם רואה וּבַעַל חָזוֹן.

🎩המילה המתקבלת בשיכול אותיות (ובהחלפת הגרוניות ה↔א) הנה אוֹחֵז.
לכן, מַחֲזֵה כָּזָב שכביכול אוֹחֵז, תופס ומרתק את עיני הצופה - נקרא אֲחִיזַת עֵינַיִם.

🐄השומן הקדמי של הבהמה, נקרא חָזֶה, בגלל שהוא חוֹזֶה את פני הקרקע בעת הילוך הבהמה.

🥴הֲזָיוֹת (בהחלפת הגרוניות ח↔ה) הן חֶזְיוֹנוֹת שָׁוְא, הנראים לעיני הַהוֹזֶה בשל מחלה/מצוקה. 

⚡חֲזִיזִים - לדעת רד"ק - הם הברקים הַנֶּחֱזִים לפני הרעמים (לדעת רש"י חזיזים הם ענני מטר).

🤼חֲזִית הַמִּלְחָמָה - המקום בו מתייצבים הצבאות על עָמְדָּם, וצופים בדריכות זה מול זה.

🏠חֲזִית אֲחִידָה היא מַרְאֶה דומה (של בתי הרחוב) או דעה דומה (מזוויות ראיה שונות).

🥣מָרָק צַח (בהחלפת השיניות ז↔צ) - הוא תבשיל צלול, כזה שניתן לַחֲזוֹת/לראות דרכו.
כזה הוא שמן זַךְ (בחילוף ח↔כ), או מְזֻקָּק (מְזֻכָּךְ).

🔎המילה סוֹכֶה משמעה חוֹזֶה, והיא נגזרת משיכול האותיות, ומהחלפת ח↔כ והשיניות ז↔ס.
אגב, מכאן גם מקור שמה של הַזְּכוּכִית - שבשל שקיפותה, ניתן לראות בעדה.
חפצים יקרים ונחמדים, הנשמרים לצורך צפייה ותצוגה - נקראים שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה.
(מעניין כי המילה הדומה כִּסּוּי - מבטאת דווקא הסתרה)

📄ומה פשר שמו של חוֹזֶה מִשְׁפָּטִי?
את הפסוק "כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה" (ישעיהו), מפרש רד"ק מלשון ראיה.
'מַחֲזֶה עשינו עִמּוֹ (עם המוות), כאדם הַמִּתְרָאֶה פָּנִים עם בעל דינו (יריבו), לעשות שלום עִמּוֹ'.
עוד ייתכן, כי שמו ניתן לו בשל מטרתו - לַחֲזוֹת מראש את אי ההסכמות העלולות לצוץ, וּלְפָתְרָן.

🔗במאורע 'בְרִית בֵּין הַבְּתָרִים', שולבו שתי המשמעויות:
הברית (החוזה), ככתוב 'ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית'
החיזיון (המראה), ככתוב 'אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה'