משל המגיד מדובנא (פקודי) - הטוב קבוע והרע זמני

הכל ישוב על מכונו

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"

כָּתַב רָשִׁ"י, כִּי בְּהַכְפָּלַת הַמִּלָּה 'מִשְׁכָּן' פַּעֲמַיִם, יֵשׁ רֶמֶז לִשְׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהִתְמַשְׁכְּנוּ (נֶחְרְבוּ),
וּבַמִּלִּים 'מִשְׁכַּן הָעֵדוּת', יֵשׁ רֶמֶז לָעֵדוּת עַל כָּךְ שֶׂה' סָלַח לְיִשְׂרָאֵל עַל חֵטְא הָעֵגֶל.

אֲבָל הַאִם שְׁנֵי הַדְּבָרִים עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד?

כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ פָּסוּק רְמוּזִים דִּבְרֵי פֻּרְעָנוּת וְנֶחָמָה כְּאֶחָד?

עוֹנֶה עַל כָּךְ הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא:

מָשָׁל

עָשִׁיר אֶחָד, חִפֵּשׂ כַּלָּה רְאוּיָה לִבְנוֹ מַחְמַדּוֹ. לְאַחַר מַאֲמַצִּים רַבִּים, הֻצְּעָה לוֹ בַּת עֲשִׁירִים הֲגוּנָה וּמֻכְתֶּרֶת בַּעַל הַמַּעֲלוֹת.

נָסְעוּ הֶעָשִׁיר וּבְנוֹ אֶל בֵּית הַכַּלָּה, כְּדֵי לְסַכֵּם עִמָּם אֶת 'הַתְּנָאִים' לְשִׁדּוּךְ.

מִיָּד בְּבוֹאוֹ אֶל הַבַּיִת, הִבְחִין בְּחֶפְצֵי הַנּוֹי יִקְרֵי הָעֵרֶךְ שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים בִּטְרַקְלִין הַבַּיִת, בְּתַשְׁמִישֵׁי הַקְּדֻשָּׁה הַכְּסוּפִים שֶׁבָּאָרוֹן, וּבִכְלֵי הַהַגָּשָׁה הַיֻּקְרָתִיִּים שֶׁהֻצְּבוּ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּלְבָבוֹ גֵּאֶה מִשִּׂמְחָה. "אָכֵן, עָשִׁיר הוּא מְחֻתָּנִי זֶה" הִרְהֵר בְּלִבּוֹ בְּעֹנֶג.

יָשְׁבוּ הַצְּדָדִים, סִכְּמוּ בֵּינֵיהֶם אֶת כָּל הַתְּנָאִים וְנִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם.

בְּהִתְקָרֵב מוֹעֵד הַחֲתֻנָּה, סָר הֶעָשִׁיר שׁוּב לְבֵית מְחֻתָּנוֹ, וְהַפַּעַם כְּדֵי לְסַכֵּם עִמּוֹ אֶת  סִדְרֵי הַחֲתֻנָּה, אַךְ אֲבוֹי, מִיָּד בְּהִכָּנְסוֹ אֶל הַבַּיִת, הִבְחִין בַּשִּׁנּוּי שֶׁחָל בּוֹ.
חֶפְצֵי הַנּוֹי נֶעֶלְמוּ, הָאֲרוֹנוֹת הִתְרוֹקְנוּ, וְעַל הַשֻּׁלְחָן הֻצְּבוּ קַעֲרוֹת חֶרֶס פְּשׁוּטוֹת.

לֹא יָכוֹל הָיָה הֶעָשִׁיר לְהַסְתִּיר אֶת הַמִּתְחוֹלֵל בְּלִבּוֹ, וּפָנָיו הִזְדַּעֲפוּ.
"מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, מְחֻתָּן יָקָר" - שְׁאָלוֹ בַּעַל הַבַּיִת.
"אהממ" - גִּמְגֵּם הֶעָשִׁיר - "דּוֹמַנִי שֶׁחָלָה טָעוּת, שֶׁהֲרֵי לְאָדָם עָשִׁיר הֶחְשַׁבְתִּי אוֹתְךָ ..."

"אָה, זֶה?" - הֵשִׁיב הַמְּחֻתָּן בְּחִיּוּךְ - "הָסֵר דְּאָגָה מִלִּבְּךָ. עִסְקָה עֲצוּמָה הִזְדַּמְּנָה לְפָנַי, וּלְשֵׁם כָּךְ לָקַחְתִּי מֵהַבַּנְק הַלְוָאָה גְּדוֹלָה, וּמִשְׁכַּנְתִּי לוֹ אֶת כָּל נְכָסַי. אַל דְּאָגָה, יְדִידִי, בְּעוֹד מִסְפַּר יָמִים, תִּתְמַמֵּשׁ הָעִסְקָה וַאֲשַׁלֵּשׁ אֶת הוֹנִי".

הַנִּמְשָׁל

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָמְנָם נִתְמַשְׁכֵּן בַּעֲוֹנֹתֵינוּ, אֲבָל זֶה רַק לִזְמַן קָצוּב, שֶׁכֵּן בְּבוֹא עֵת הַגְּאֻלָּה, יֵרֵד בִּמְלוֹא תִּפְאַרְתּוֹ מֵהַשָּׁמַיִם, וְהַכֹּל יָשׁוּב כְּפִי שֶׁהָיָה.