פקודי: הבגדים עושים את האדם

איך תלבושת מספרת את הסיפור

אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד

אוֹמְרִים שֶׁהַבְּגָדִים,
עוֹשִׂים אֶת הָאָדָם.
תִּרְאוּ אֶת הַחַיָּלִים,
בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם.

לְעוֹרְכֵי הַדִּין, מִנְהָג,
לַעֲטוֹת גְּלִימוֹת שְׁחֹרוֹת,
כָל הַשּׁוֹפְטִים בְּהָאג,
חוֹבְשִׁים פֵּאוֹת לְבָנוֹת.

זֶה לֹא כָּתוּב בַּחֹק,
אֲבָל כֻּלָּם כְּבָר יוֹדְעִים,
- מְּנַתְּחִים, לוֹבְשִׁים יָרֹק,
- אֲחָיוֹת, מַדִּים לְבָנִים.

כּוֹבָעוֹ שֶׁל הַשּׁוֹטֵר,
הוּא אֲבִיזַר חוֹבָה.
בְּאֶמְצָעוּתוֹ הוּא עוֹצֵר,
אֶת מִשְׁתַּתְּפֵי הַהַפְגָּנָה.

פְּרָאקִים אֲרֻכִּים,
לְרָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת,
וּלְכָל הַבַּחוּרִים,
חֻלְצוֹת לְבָנוֹת.

כָּל טַבָּח מַתְחִיל,
חוֹבֵשׁ לוֹ כּוֹבַע שֵׁף,
וְצִילִנְדֶּר מַבְהִיל,
לַקּוֹסֵם הַמְּכַשֵּׁף.

מַגְנוֹמֵטֶר יְדָנִי,
וְסֶרֶט צְהַבְהַב,
לַבוֹדֵק הַבִּטְחוֹנִי,
שֶׁבַּכְּנִיסָה נִצַּב.

לְבָּלֵרִינָה, שִׂמְלָה מִתְנַפַּחַת,
לְבַּנְקַאי, עֲנִיבָה וְקָרַחַת.
לִנְשׂוּאָה, כִּסּוּי רֹאשׁ מִטְפַּחַת,
- חֲלוּקִים בְּבֵית הַמִּרְקַחַת.

בְּקִצּוּר, נִרְאֶה לִי,
שֶׁהֲבַנְתֶּם אֶת הָרַעֲיוֹן.
ורַק לְּזַלְנְסְקִי,
לֹא נָפַל הָאֲסִימוֹן.

הוּא לָבַשׁ רַק
סַרְבָּל יְרַקְרַק
וּמֵהַחֶדֶר הַסְּגַלְגַּל
מִיָּד נִזְרַק...