המגיד מדובנא (כי תשא) - מלבוש של שבת

לשמור על מה שנשאר

"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם"

את מעלת השבת ביחס לשאר ימי החול,
הסביר המגיד מדובנא במשל נאה.

משל:

סוחר אחד, הביא אריגים יקרים עד מאד, כדי לעשות מלבושים לבנו הרך.

נתן הסוחר את כל הסחורה לידי החייט, וכל בגד שהסתיימה תפירתו - לְבָשׁוֹ הָעֶלֶם מיד.

משהסתיימה תפירת כל הבגדים, ולא נותר בידי החייט להשלים כי אם בגד אחד, יצא הנער והתהלך בחוצות וברחובות, כדי להתהלל בבגדיו החדשים ולהתפאר בהודם והדרם.
פגע בו חברו, ומתוך קנאה, דחפו אל הבוץ המרופש, והנה נשחת הוד פני בגדיו, ורק זה האחרון שהיה עדיין ביד החייט, נשאר שלם ביופיו.

כשהושלם גם הבגד האחרון, הזהיר האב את בנו, לאמר:
"היזהר בני, היזהר במלבוש מפואר זה, לבל תכתים אותו, למען ישאר ביופיו והדרו.
כי הוא לבדו יהיה לך לְאוֹת וּלְעֵדוּת על כל שאר הבגדים המוכתמים שבהם אתה לבוש,
ובו ייוודע כי כל בגדיך היו בתחילתם נאים והדורים, ורק עבר עליהם איזה קלקול רע מלמעלה".

הנמשל:

כל ששת הימים השתנו והתקלקלו, בגלל זוהמת הנחש שהסית את האדם, ובכך גרם לנו שלא יִמְתְּקוּ לנו מעשי המצות, ולא נרגיש בטעמם הערב.
רק המלבוש המיוחד - היינו יום השבת - אשר בזמן החטא (ביום שישי), היה 'בכוח' ולא 'בפועל', ועדיין נתון היה אז בידי בעל המלאכה - הקדוש ברוך הוא, נשמר מהשחתה וכיליון.
ומלבוש זה, היינו השבת, מעיד על מצב שאר ימי החול קודם שנפגמו בחטא.

(מעובד עפ"י משלי המגיד מדובנא)