בית המדרש (ויקהל) - רבי יהושע עונה תשובה נִצַּחַת לקיסר רומא

תורת משה קיימת לעד

"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"

אַנְדְּרִיָּאנוּס (קיסר רומא) שְׁחִיק טְמַיָּא (שיישחקו עצמותיו [קללה]), שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה.
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו בהקנטה): "אֲנָא (אני) טַב (יותר טוב) מִמּשֶׁה רַבָּךְ".

אֲמַר לֵיהּ (רבי יהושע) "לָמָּה?"
(ענה הקיסר:) "דַּאֲנָא חַי (בגלל שאני חי) וְהוּא מֵת, וּכְתִיב (בספר קהלת): כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת".

אֲמַר לֵיהּ (רבי יהושע): "יָכֵיל אַתְּ לִגְזֹר דְּלָא יַדְלֵק בַּר נָשׁ נוּר תְּלָתָא יוֹמִין?" (האם אתה יכול להוציא צו שאוסר על האנשים להדליק אש במשך 3 ימים?)
אֲמַר לֵיהּ (הקיסר): "אִין" (כן. יכול אני, ואכן הוציא הקיסר את הצו).

לְעִידָן רַמְשָׁא דְּיוֹמָא (בהַעֲרֵב היום), קָמוּ, סְלָקוּ (עלו) תַּרְוֵיהוֹן (שניהם) עַל אִיגַר (גג) פָּלָטִין (הארמון).
חֲמֵי (ראו) תְּנָנָא (עשן) סָלֵיק (עולה) מִן רָחֵיק (ממרחק).

אֲמַר לֵיהּ (רבי יהושע לקיסר): "מַה כֵּן?" (מה פשר הדבר? כלומר, למה הפרו שם את הצו המלכותי?)
אֲמַר (הקיסר): "אִיפַּרְכָא (השר שלי) בִּישׁ (נעשה חולה), וְעָאל אַסְיָא (ובא הרופא) וּבַקַּר יָתֵיהּ (וביקר אותו), וַאֲמַר (הרופא) לֵיהּ (לשר), עַד דְּשָׁתֵי חֲמִימֵי לָא מִיתְּסֵי (לא תתרפא לפני שתשתה מים חמים, ולכן הבעירו אש כדי לחמם עבורו מים)".

אֲמַר לֵיהּ (רבי יהושע לקיסר): "תִּיפַּח רוּחֵיהּ (תיפח רוחך [קללה]), עַד דְּאַתְּ בַּחַיִּים (עודך בחיים, וכבר) בָּטְלָה גְּזֵרָתָךְ (הופר הצו שלך), וּמשֶׁה רַבֵּנוּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְזַר (ציווה) עָלֵינוּ לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לָא מַדְלֵיק יְהוּדָאי (יהודי) נוּר (אש) בְּשַׁבַּתָּא (בשבת) מִיּוֹמוֹהִי (מימות משה), וַעֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלָה גְּזֵרָתוֹ מִכַּמָּה שָׁנִים עַד הַשְׁתָּא (עד עכשיו), אֲמַרְתְּ אַתְּ כֵּן (ואתה אמרת והתפארת כך) דַּאֲנָא טַב מִינֵיהּ (אני - הקיסר - טוב ממנו)?"

(קהלת רבה)