הבורח משררה - שררה רודפת אחריו
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה
🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.
📜לשון מדרש תנחומא
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד".
כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר שְׂרָרָה - שְׂרָרָה בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ.
וְכָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִשְּׂרָרָה - שְׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו.
שָׁאוּל בָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִמְלֹךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה' הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ? וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים".
מַהוּ אֶל הַכֵּלִים?
כְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ דְּבַר הַמְּלוּכָה, אָמַר לָהֶם: אֵינִי רָאוּי לְמַלְכוּת. אֶלָּא, שָׁאֲלוּ בָּאוּרִים וְתֻמִּים אִם אֲנִי רָאוּי. וְאִם לָאו - הַנִּיחוּ אוֹתִי.
מִיָּד, "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה'". מִיָּד הֶחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ בָּאוּרִים וְתֻמִּים. "וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים". וְכֵן שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַכֵּלִים, אֵלּוּ אוּרִים וְתֻמִּים.
וְהַבּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה - הַשְּׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם הַזֶּה".
וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל רָדַף אַחַר הַשְּׂרָרָה, וְהַשְּׂרָרָה בָּרְחָה מִמֶּנּוּ.
שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּלֵךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה, אֶל אֲחֵי אִמּוֹ" וְגוֹ', וְהָרָגָם כֻּלָּם עַל אֶבֶן אַחַת וּמָלַךְ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם. וּלְבַסּוֹף, "וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וּבֵין אֲבִימֶלֶךְ", וְהָרְגָה אוֹתוֹ אִשָּׁה.
וּמֹשֶׁה בָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "וְעַתָּה לֵךְ וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה" - "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח".
אָמַר רַבִּי לֵוִי: שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה לְשָׁלְחוֹ. וְהוּא מְשִׁיבוֹ, "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל" וְגוֹ'.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ שֶׁסּוֹפְךָ לֵילֵךְ.
כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ וְאָמַר "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלַח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי", אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, "מִי ה'?"
הִתְחִיל מֹשֶׁה אוֹמֵר, אֲנִי כְּבָר עָשִׂיתִי שְׁלִיחוּתִי - הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ.
אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָשַׁבְתָּ לְךָ? בֹּא דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם.
וְכֵן עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר: "לֵךְ אֶל פַּרְעֹה", "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַּרְעֹה" - לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה.
לַסּוֹף, הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וֶהֱבִיאָם אֶל הַמִּדְבָּר, וְהוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, וְהֶעֱלָה לָהֶם אֶת הַבְּאֵר, וְהִגִּיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו, וְעָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן.
וְאָמַר, מִכָּאן וָאֵילָךְ מַה יֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת? - עָמַד וְיָשַׁב לוֹ.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, יֵשׁ לִי מְלָאכָה גְּדוֹלָה מִכָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ.
יֵשׁ לְךָ לְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לְהַזְהִירָן הֵיאַךְ יִהְיוּ מַקְרִיבִין בָּנַי קָרְבָּן לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן".
◼️
🔍 ביאור בעברית מדוברת
זהו שנאמר: “גאוות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד.”כל מי שרודף אחר שררה – השררה בורחת ממנו.
וכל מי שבורח מן השררה – השררה רודפת אחריו.
שאול, למשל, ברח מן המלוכה כשבאו למנותו למלך.
נאמר: “וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה' הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ? וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים.”
מה פירוש “אל הכלים”?
כאשר אמרו לשאול שיש בכוונתם להמליך אותו, הוא ענה: איני ראוי למלוכה. שאלו נא באורים ותומים אם אני ראוי; ואם לא – עִזבו אותי.
מיד “וישאלו עוד בה'” — ושאול הסתיר את עצמו עד שיבדקו באורים ותומים.
אז אמר ה': “הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים”.
וחכמים פירשו: “הכלים” – אלו האורים והתוּמים.
ומכאן הראיה: הבורח מן השררה – השררה רודפת אחריו, שנאמר: “הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה.”
ואבימלך בן ירובעל? להפך: הוא רדף אחר השררה – והשררה ברחה ממנו.
נאמר: “וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ… שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ” – והוא הרג את אחיו על אבן אחת ומלך על בעלי שכם. ולבסוף: “וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה…” ובסופו של דבר אישה היא שהמיתה אותו.
ומשה – גם הוא ברח מן השררה.
כשהקב"ה אמר לו: “וְעַתָּה לֵךְ וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה”, ענה משה: “בִּי אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח” — שלח מישהו אחר.
אמר רבי לוי: שבעה ימים הפציר בו הקב"ה בסנה שילך, ומשה השיב פעם אחר פעם: “שלח נא ביד תשלח”, כמו שנאמר: “לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי…”
אמר לו הקב"ה: חייך – בסוף תלך.
כשהלך אל פרעה ואמר: “כֹּה אָמַר ה'… שְׁלַח אֶת עַמִּי”, אמר פרעה הרשע: “מִי ה'? ”
משה, מצדו, אמר: עשיתי את שליחותי – וישב.
אמר לו הקב"ה: יושב אתה? שוב אל פרעה!
וכך בכל פעם: “לֵךְ אֶל פַּרְעֹה”, “הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַּרְעֹה” — ללמדך שמשה לא ביקש שררה כלל.
בסופו של דבר הוציא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הביאם למדבר, הוריד להם מן, העלה להם באר, שלח להם שליו ועשה את המשכן.
ואז אמר: מכאן ואילך – מה עוד נותר לי לעשות? וישב.
אמר לו הקב"ה: חייך — יש לך עוד מלאכה גדולה מכולן: ללמד את ישראל דיני טומאה וטהרה, ולהזהירם כיצד יקריבו בני את קרבני.
שנאמר: “וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה… אָדָם כִּי־יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן…”