בית המדרש (צו) - בנס לא נשרפו עצי המזבח ולא הותכה נחושתו

האש שלא שלטה בגוף המזבח

"וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ"

גוף מזבח הנחושת בער בלהבות עזות.
אך היה זה מראה מופלא. האש, כאילו אחזה בו מבלי לכלותו.

הזוהר העמוק של הנחושת נותר יציב, כאילו נמשח באור פנימי שלא דעך, לא הועם ולא הושחר.
הלהבות 'רקדו מעליו', אך הוא עמד ללא רבב.
מתכתו לא נמסה, לא התעקמה ולא נסדקה.
העצים שתחתיו - שהיו אמורים להיחרך ולהפוך לעפר - נותרו שלמים, כאילו גזרה עליהם יד נסתרת שלא יבערו.
זה היה מחזה על-טבעי.
אש שאין בה כליה, חום שאין בו כיליון, להבה שאוחזת אך אינה מכלה...

וכך נאמר במדרש:

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס:

וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד 'עָלָיו' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן),
אֶלָּא (כך כתוב) תּוּקַד 'בּוֹ'.
(משמעות הדבר ש) הָאֵשׁ הָיְתָה מִתּוֹקַד בּוֹ (האש נאחזה בגוף המזבח, ולא רק בעצים שעליו).

תָּנֵי (למדו) בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה:
קָרוֹב לְמֵאָה וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָיְתָה הָאֵשׁ מִתּוֹקֶדֶת בּוֹ, (ולמרות זאת) עֵצוֹ לֹא נִשְׂרַף וּנְחָשְׁתּוֹ לֹא נִתָּךְ.
אִם תֹּאמַר דַּהֲוָה גָּלֶד (שמא תטען שהיה המזבח מאוד עבה)?
(אין הדבר כך, שהרי),
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָה: כְּעוֹבִי דִינָר גָּרְדִיּוֹן (שכבה דקה כעובי המטבע של הקיסר גוראדיאנוס) הָיָה בּוֹ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ:
אַף מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת (הפנימי) כֵּן (כך היה),
שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת".
'מִתְקַטֵּר בַּקְּטֹרֶת' אֵין כְּתִיב (לא כתוב) כָּאן, אֶלָּא 'מִקְטַר קְטֹרֶת',
(כלומר) הַמִּזְבֵּחַ (עצמו) הָיָה מַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת.

(ויקרא רבה)