צו: איך לא הותכה נחושת המזבח באש?

האש שלא שלטה בגוף המזבח

וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ

גוף מזבח הנחושת בער בלהבות עזות.

אך היה זה מראה מופלא. האש, כאילו אחזה בו מבלי לכלותו.
הזוהר העמוק של הנחושת נותר יציב, כאילו נמשח באור פנימי שלא דעך, לא הועם ולא הושחר.
הלהבות 'רקדו מעליו', אך הוא עמד ללא רבב.
מתכתו לא נמסה, לא התעקמה ולא נסדקה.
העצים שתחתיו - שהיו אמורים להיחרך ולהפוך לעפר - נותרו שלמים, כאילו גזרה עליהם יד נסתרת שלא יבערו.
זה היה מחזה על-טבעי.

אש שאין בה כליה, חום שאין בו כיליון, להבה שאוחזת כמעט מאה ושש עשרה שנה, אך אינה מכלה...

שמא יעלה בדעתך שציפוי הנחושת שלו היה עבה?
- לא כן הדבר. עוביו כעובי המטבע הדקה שטבע הקיסר גוראדיאנוס!

(מבוסס על מדרש ויקרא רבה)