תזריע: המצורע הביא בדידות על עצמו

איך עובד מנגנון השכר והעונש?

בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜לשון ספר החינוך

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה:

שֶׁיִּקַּח דִּמְיוֹן בְּנַפְשׁוֹ, בְּהַרְחָקָתוֹ מִבְּנֵי אָדָם, כִּי בְּסִבַּת הַחֵטְא יִרְחַק הָאָדָם מִכָּל טוּב, לְמַעַן יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "הוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּלְפִיכָךְ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אָהֳלוֹ". וְלָכֵן, רָאוּי שֶׁיִּקְרָא לְכָל אָדָם, שֶׁיָּסוּרוּ מִמֶּנּוּ.

וּכְלָל גָּדוֹל בְּכָל הַדְּבָרִים: "בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד - בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ".
וּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה - לֹא יֵדָעוּהוּ רַבִּים, כִּי יַחְשְׁבוּ לְפָרֵשׁ דָּבָר זֶה - אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - בְּדֻגְמַת גְּמוּל בְּנֵי אָדָם, שֶׁכָּל אֶחָד יְשַׁלֵּם אֶת חֲבֵרוֹ, גְּמוּל - כְּפִי הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ אוֹ כְּפִי הָרָעָה.
וְלֹא כֵן הָעִנְיָן אֵצֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, חָלִילָה.
כִּי אֵין עִם הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא - כִּי אִם טוֹבָה וְחֶסֶד וְרַחֲמִים לְעוֹלָם, וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה - טוּבוֹ מוּכָן אֶל כָּל הָרָאוּי לְקַבְּלוֹ, וְלֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֶצְלוֹ בָּרוּךְ הוּא "בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד - בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ",
הַכַּוָּנָה לוֹמַר, כִּי לְפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם - אִם לְטוֹבָה אִם לְהֶפֶךְ - יִתָּכֵן לְקַבָּלַת הַגְּמוּל.
כִּי לְעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁיָּשִׂים כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְיַעֲשֶׂה מַעֲשָׂיו, בְּדֻגְמָתוֹ מַמָּשׁ, תִּמָּשֵׁךְ עָלָיו הַבְּרָכָה אוֹ הַהֵפֶךְ.

...וְהַמָּשָׁל עַל זֶה,
הַהֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ יָשָׁר וּפָנוּי מֵאֲבָנִים וּמִכָּל דָּבָר הַמַּכְשִׁיל, וְיֵשׁ לַדֶּרֶךְ גֶּדֶר קוֹצִים מִכָּאן וּמִכָּאן, וְעָבַר אֶחָד וְנִתְחַכֵּךְ בַּגָּדֵר וְנִכְוָה.
בֶּאֱמֶת, אֵין לוֹמַר עַל הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהַשֵּׁם חָפֵץ בִּכְוִיָּתוֹ, אֲבָל הוּא הַגּוֹרֵם, כִּי לֹא נִזְהַר לָלֶכֶת בְּיֹשֶׁר.
וּכְמוֹ כֵן, בַּעַל הַחֵטְא, מִדַּת הַדִּין תְּחַיְּבֶנּוּ עַל חֶטְאוֹ עַל כָּל פָּנִים, וְאֵין לוֹמַר עָלָיו שֶׁהָאֵל הַטּוֹב יַחְפֹּץ בְּחִיּוּבוֹ, אֲבָל בְּהִמָּנַע מִמֶּנּוּ הַטּוֹב מִצַּד חֶטְאוֹ - יִמָּצֵא אֵלָיו הָרַע.

וּכְעֵין דָּבָר זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "אֵין דָּבָר רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה".

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

ספר החינוך מלמד יסוד עמוק, השונה מן התפיסה הרווחת:
הקב״ה אינו “מחלק” שכר ועונש באופן נקודתי לצדיק ולרשע.
מעשי האדם הם שמעמידים אותו במקום שבו הוא קולט את השכר - או להפך, את העונש - ממערכות שנבראו והוכנו מראש.

וכך הוא כותב בטעם מצוות דיני המצורע:

מטרת ההרחקה מן החברה היא לעורר באדם מחשבה פנימית:
החטא מרחיק את האדם מן הטוב. הבידוד נועד להביאו לשוב מדרכו הרעה.
חז״ל ביטאו זאת באומרם:
מי שהבדיל בלשונו הרעה בין איש לאשתו ובין אדם לחברו - ראוי שישב לבדו, מחוץ למחנה.

ולכן נדרש המצורע להזהיר את הבריות ולהרחיקן ממנו.

ומכאן קובע ספר החינוך כלל גדול: "במידה שאדם מודד - בה מודדים לו".

אלא שאין להבין כלל זה כמעין תגמול אנושי, שבו אדם משלם לחברו טובה כנגד טובה ורעה כנגד רעה.
חלילה לומר כן על הקב״ה.

אצל ה’ אין אלא טוב, חסד ורחמים תמיד.
שפע הטוב מוכן בכל עת לכל מי שראוי לקבלו, ושומר ישראל אינו נם ואינו ישן.

משמעות דברי חז״ל היא אחרת לגמרי:
לפי מעשיו של האדם - לטובה או להפך - הוא נעשה ראוי ומוכן לקבלת הגמול.
תמיד, באותו התחום שבו האדם משקיע את מחשבותיו ומעשיו, משם נמשכת אליו הברכה - או חלילה ההפך.

ומשל לדבר:
אדם ההולך בדרך ישרה, נקייה ממכשולים, ובצדיה גדרות קוצים.
אם יסטה מן הדרך ויתחכך בגדר - יישרט וייכווה.
אין לומר שהקב״ה חפץ בפגיעתו; האדם עצמו גרם לכך, מפני שלא נזהר ללכת ביושר.

וכך גם בעל החטא:
מידת הדין מחייבת אותו על מעשיו, אך אין לומר שהאל הטוב חפץ בעונשו.
העונש אינו אלא תוצאה של הסתלקות הטוב ממנו מחמת חטאו, וממילא נמצא אליו הרע.

ועל כך אמרו חז״ל:
"אין דבר רע יורד מן השמים."