איך עובד מנגנון השכר והעונש?
"בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ"
ספר החינוך מלמד, כי בניגוד לדעה הרווחת, הקב"ה לא שולח שכר ועונש ספציפיים לצדיק ולרשע.
אלא, מעשי האדם, הם המושכים אליו את השכר והעונש ממקורות שהוכנו מראש.
וכך כתב:
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה (של דיני המצורע):
שֶׁיִּקַּח (האדם) דִּמְיוֹן בְּנַפְשׁוֹ, בְּהַרְחָקָתוֹ מִבְּנֵי אָדָם, כִּי בְּסִבַּת (בגלל) הַחֵטְא יִרְחַק הָאָדָם מִכָּל טוּב, לְמַעַן יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (על המצורע) "הוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּלְפִיכָךְ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אָהֳלוֹ".
וְלָכֵן, רָאוּי שֶׁיִּקְרָא (המצורע) לְכָל אָדָם, שֶׁיָּסוּרוּ (ויתרחקו) מִמֶּנּוּ.
וּכְלָל גָּדוֹל בְּכָל הַדְּבָרִים: "בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד - בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ".
וּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה - לֹא יֵדָעוּהוּ (אנשים) רַבִּים.
כִּי יַחְשְׁבוּ (בטעות) לְפָרֵשׁ דָּבָר זֶה - אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - בְּדֻגְמַת גְּמוּל (אצל) בְּנֵי אָדָם, שֶׁכָּל אֶחָד יְשַׁלֵּם אֶת חֲבֵרוֹ, גְּמוּל - כְּפִי הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ אוֹ כְּפִי הָרָעָה.
וְלֹא כֵן הָעִנְיָן אֵצֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, חָלִילָה.
כִּי אֵין עִם הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא - כִּי אִם טוֹבָה וְחֶסֶד וְרַחֲמִים לְעוֹלָם, וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה - טוּבוֹ מוּכָן אֶל כָּל הָרָאוּי לְקַבְּלוֹ, וְלֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֶצְלוֹ (לגביו) בָּרוּךְ הוּא "בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד - בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ",
הַכַּוָּנָה לוֹמַר, כִּי לְפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם - אִם לְטוֹבָה אִם לְהֶפֶךְ - יִתָּכֵן (יהיה מוכן) לְקַבָּלַת הַגְּמוּל.
כִּי לְעוֹלָם (תמיד), בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁיָּשִׂים (האדם את) כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְיַעֲשֶׂה מַעֲשָׂיו, בְּדֻגְמָתוֹ (אותו דבר) מַמָּשׁ, תִּמָּשֵׁךְ עָלָיו הַבְּרָכָה אוֹ הַהֵפֶךְ.
...וְהַמָּשָׁל עַל זֶה,
הַהֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ יָשָׁר וּפָנוּי מֵאֲבָנִים וּמִכָּל דָּבָר הַמַּכְשִׁיל, וְיֵשׁ לַדֶּרֶךְ גֶּדֶר קוֹצִים מִכָּאן וּמִכָּאן, וְעָבַר אֶחָד וְנִתְחַכֵּךְ בַּגָּדֵר וְנִכְוָה (נשרט ונצרב).
בֶּאֱמֶת, אֵין לוֹמַר עַל הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהַשֵּׁם (הוא ש)חָפֵץ בִּכְוִיָּתוֹ, אֲבָל (אלא ש)הוּא הַגּוֹרֵם, כִּי לֹא נִזְהַר לָלֶכֶת בְּיֹשֶׁר.
וּכְמוֹ כֵן, בַּעַל הַחֵטְא, מִדַּת הַדִּין תְּחַיְּבֶנּוּ (תענישנו) עַל חֶטְאוֹ עַל כָּל פָּנִים (בכל מקרה), וְאֵין לוֹמַר עָלָיו שֶׁהָאֵל הַטּוֹב יַחְפֹּץ בְּחִיּוּבוֹ (להענישו), אֲבָל (אלא) בְּהִמָּנַע מִמֶּנּוּ הַטּוֹב מִצַּד חֶטְאוֹ - יִמָּצֵא אֵלָיו הָרַע.
וּכְעֵין דָּבָר זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "אֵין דָּבָר רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה".
(ספר החינוך)