-על שמירת הלשון-
"בָּדָד יֵשֵׁב"
שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁאָר טְמֵאִים יוֹשְׁבִים עִמּוֹ.
וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַה נִּשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר טְמֵאִים לֵישֵׁב בָּדָד?
הוֹאִיל וְהוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַף הוּא יִבָּדֵל
(רש"י)
פעם, יצאו החפץ חיים זצ"ל ואדם גדול נוסף לנסיעה ארוכה בענייני מצווה דחופה. הדרך הייתה ארוכה, ונמשכה כמה ימים, שכן היעד היה רחוק. כאשר הגיעו לאחד המקומות שבדרך, חיפשו מיד מקום לינה כדי לנוח מהמסע ולהשיב את נפשם.
בסופו של דבר מצאו אכסניה בבית של אישה יראת שמים, שידעה להקפיד על כשרות ברמה הגבוהה ביותר – דבר שהיה חשוב במיוחד לחפץ חיים ולחברו. הם התיישבו לסעוד את לבם מהתבשילים שהוגשו להם.
באמצע הסעודה נכנסה בעלת הבית ושאלה אם האוכל טעים להם. החפץ חיים ענה מיד: "האוכל מצוין." ואילו חברו הוסיף: "כן, האוכל בהחלט טוב, אולי חסר בו מעט מלח, אבל בסך הכול היה טעים מאוד."
בעלת הבית יצאה מהחדר, אך ברגע שדלת נסגרה אחריה, תפס החפץ חיים את זקנו וראשו, ונאנח מעומק ליבו: "אוי ואבוי! כל חיי נזהרתי שלא לדבר או לשמוע לשון הרע – ועכשיו נכשלתי ממש! שמעתי וקיבלתי לשון הרע. אני מתחרט שנסעתי איתך – אולי כל הנסיעה הזו בכלל לא הייתה מצווה!"
חברו הביט בו נדהם, מנסה להבין על מה כל ההתרגשות. "רבי ישראל מאיר," אמר, "מה כבר אמרתי? איזו לשון הרע יש כאן?"
השיב החפץ חיים: "וכי אינך מבין? האישה ששאלה לא בישלה את התבשיל – יש לה מבשלת, אלמנה. כששמעה שהאוכל חסר מלח, ניגשה מיד אל המטבח והחלה לנזוף באותה מבשלת: ‘למה לא שמת מלח?’. והמבשלת, שבטוחה שעשתה זאת, השיבה שכן שמה. אך בעלת הבית לא קיבלה את דבריה, והאשימה אותה בשקר: 'הרי הרבנים עצמם אומרים שחסר מלח!'"
הוויכוח החריף. המבשלת עמדה על שלה: "שמתי מלח!" ובעלת הבית זעמה עוד יותר: "אם את מעיזה לקרוא לרבנים שקרנים – את מפוטרת! איני רוצה בך עוד!"
החבר ישב נדהם ושאל: "רבי ישראל מאיר, אולי אתה מגזים? איך אפשר להפליג כך מדבר כל כך קטן?"
ענה לו החפץ חיים: "אם כך, בוא איתי למטבח – נווכח בעצמנו."
שניהם קמו ונכנסו למטבח – ושם מצאו את שתיהן, בעלת הבית והמבשלת, נסערות ודמעות בעיניהן. אכן, בדיוק כפי שתיאר החפץ חיים – בעלת הבית הודיעה על פיטוריה של המבשלת בעקבות אותו משפט תמים לכאורה.
כאשר ראה זאת החבר, נבהל מאוד. הוא ניגש מיד להשכין שלום בין השתיים, שילם למבשלת פיצוי מלא כדי שתוכל לשוב לעבודתה, והשיב את השלום והשלווה לבית.