(בתמונה - שני תולעת) |
מקרא ופירושו.
ויקרא פרק יד פסוק ב:
מקרא:
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע
בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ
וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן
ופירושו:
כך סדר הפעולות הנדרשות למצורע,
במטרה לטהרו (ופעולות אלו נעשות רק בשעות היום, ולא בלילה).
על המצורע להתקרב (ממקום מושבו המבודד) אל הכהן (המגיע אליו - אל קצה המחנה).
ויקרא פרק יד פסוק ג:
מקרא:
וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ
ופירושו:
למקום המפגש הזה - מחוץ למחנה ישראל - יצא הכהן (שהרי המצורע אסור בכניסה למחנה),
ויבדוק, וככל שנוכח לראות שנגע הצרעת התרפא.
ויקרא פרק יד פסוק ד:
מקרא:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר
שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת
וְעֵץ אֶרֶז
וּשְׁנִי תוֹלַעַת
וְאֵזֹב
ופירושו:
יורה הכהן להכין עבור המצורע המבקש להיטהר, את 4 סוגי הפריטים הבאים:
- שתי ציפורים, המוגדרות כ:
- 'חיות' - ולא טריפות. כלומר שאין בהן מום שעתיד לגדוע את חייהן ב-12 החודשים הבאים.
- 'טהורות' - כשרות למאכל ולא טמאות (וחכמים הורו לקחת ציפורי דרור).
- ענף ארז זקוף, המסמל את הגאווה שהביאה את המצורע לחטוא בהטלת דופי באנשים אחרים.
- לשון (פיסה מוארכת של) צמר צבוע באדום המופק מתולעת - מה שמסמל את הענווה הנדרשת מהמצורע.
- ועלי אזוב, שהוא עשב נמוך, ומסמל גם הוא את מידת הענווה.
ויקרא פרק יד פסוק ה:
מקרא:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים
ופירושו:
הכהן יורה לשחוט ציפור אחת, באופן שדמה יזוב אל תוך כלי חרס שנמצאים בו מי מעיין.
ויקרא פרק יד פסוק ו:
מקרא:
אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ
וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב
וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים
ופירושו:
הכהן יקח את הציפור החיה (לחוד),
ובמקביל, יאגוד יחד את עץ הארז, הצמר והאזוב,
יקרב ויצמיד את הציפור ואת האגודה, ויטבול אותם בדם הציפור השחוטה המעורב במים החיים.
ויקרא פרק יד פסוק ז:
מקרא:
וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ
וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
ופירושו:
ויתיז 7 הזאות מהמים, על המצורע המיטהר, ובכך יסיים את השלב הראשון בתהליך (בהמשך מפרטת התורה שלבים נוספים).
ואת הציפור החיה - ישלח בתום ההזאה, לחופשי אל השדה.