-הציץ ונפגע-
"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים"
סְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בַּעֲבוֹדָתָהּ.
הֵיאַךְ עִקַּר עֲבוֹדָתָהּ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ.
צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים כְּלָל, וְלֹא נְהַרְהֵר בָּהּ וְלֹא בְּדָבָר מִדְּבָרֶיהָ. וַאֲפִלּוּ (רק) לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת הַצּוּרָה (של הפסל או העבודה הזרה) אָסוּר. שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים".
וּבָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר, "וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ", שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל (ותתעניין) עַל דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ, הֵיאַךְ הִיא - אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה עוֹבְדָהּ, שֶׁדָּבָר זֶה (ההתעניינות עצמה) גּוֹרֵם לְהִפָּנוֹת (לסטות) אַחֲרֶיהָ, וְלַעֲשׂוֹת כְּמָה שֶׁהֵן עוֹשִׂין שֶׁנֶּאֱמַר (בהמשך פסוק "פן תדרוש") "וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי".
(משנה תורה לרמב"ם)