מקרא ופירושו.
ויקרא פרק טז פסוק א:
מקרא:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן
בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ
ופירושו:
ה' אמר למשה, לאחר שמתו שני בניו הגדולים של אהרון - נדב ואביהוא,
ואשר סיבת מותם היתה בשל התקרבותם עם 'אש זרה' אל מזבח הזהב שבהיכל.
ויקרא פרק טז פסוק ב:
מקרא:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ
וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן
וְלֹא יָמוּת
כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת
ופירושו:
ה' ציווה על משה, שיזהיר את אהרון אחיו (ובניו),
לבל ייכנסו - בכל זמן שירצו - אל קודש הקודשים, הנמצא מעברה הפנימי של הפרוכת (הפרוכת הייתה פרושה בין ההיכל ובין קודש הקודשים).
בצד הפנימי הזה, נמצאת כפורת הזהב - שהיתה מונחת כמכסה על הארון.
[בפסוקים הבאים תפרט התורה מתי כן מותרת הכניסה לשם - דהיינו רק ביום כיפור.]
שמירת האיסור תגן עליו מפני מוות.
סיבת האיסור נובעת מקדושת המקום, שהרי שם על הכפורת, נמצאת שכינתו של ה' בדמות ענן.