(טחנת הרוח במשכנות שאננים – ויקיפדיה)
-טוחנים קמח-
"וְטָח אֶת הַבָּיִת"
🏫טִיחַ הוא חומר ציפוי חלקלק, המשמש (בעיקר) לכיסוי קירות הבית.
התרגום הארמי של המילה הוא שִׂיעָא שמשמעו חָלָק.
🧱פעולת הַטִּיּוּחַ - נעשית באמצעות הֲטָחָה - השלכה/התזה של החומר אל הקיר.
🎯ההשלכה וההֲטָחָה טמונות גם בביטוי "כִּמְטַֽחֲוֵי קֶשֶׁת" - מרחק השלכת (יריית) החץ.
מכאן באה המילה טְוָח להגדרה של מרחק.
☔המילה נִתַּךְ מופיעה לרוב בהקשר של מים/גשם.
היא כוללת את ההֲטָחָה (ההתזה) וגם את ההַכָּאָה בקיר (תַּךְ/אַךְ/הַךְ).
⚔️שמה של המַתֶּכֶת ניתן לה, בשל תכונתה לזלוג ולהינתז (להפוך לנוזלית) ע"י החום.
💧טִּיּוּחַ קירות הבית וכיסויים, מקנה לדייריו תחושת בִּטָּחוֹן מפני הקור והגשם.
מכאן, קצרה הדרך לבִטּוּחַ, הַבְטָחָה, בְּטִיחוּת וכו'.
🙈טִיחַ כביטוי לכיסוי, מופיע גם בצירוף 'טָחוּ עֵינָיו', שמשמעו - עיניו כוסו מבלי יכולת לראות.
⁉️בספר איוב, מופיעה השאלה הרטורית "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה?"
טֻּחוֹת הן הכליות המכוסות ומצופות בְּחֵלֶב (שומן) חלקלק.
איוב שואל: מי הוא שנתן את החכמה והעצה בכליות?
🍄טִיחַ כביטוי לכיסוי, בא לידי ביטוי גם במילה טַחַב, שמשמעה התפתחות רטיבות ועובש, במקומות סגורים ומכוסים (מקרני השמש).
🌾לאחר טְחִינָה (הכאה ושחיקה) של הדגן - מתקבל קמח בעל מרקם ממוסמס וחלק כטִיחַ.
🚜לאחר חרישת האדמה ושחיקה, מתקבל עָפָר תִּחוּחַ ממוסמס ומאוורר.