-בכפפות של משי-
"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת"
מצינו במדרש:
משל
לגבירה שנכנסה לארמון המלך וראתה מגלבי הלקאה תלויים על הדלת. התייראה הגבירה מאוד. אמר לה המלך: "אל תתייראי. אלו נועדו לעבדים ולשפחות. אבל את, באת לאכול ולשמוח".
והנמשל
כאשר שמעו ישראל את פרשת הנגעים, נבהלו.
אמר להם משה: "אל תתייראו. אלו נועדו לעובדי אלילים. אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח".
שואל המגיד מדובנא
מדברי המדרש נראה, כי אין הצדיקים נענשים ביסורים.
אבל, לכאורה תמוה הדבר, שהרי עינינו רואות שאף הם מתייסרים?
ועונה במשל
לקצב שגידל יתום בתוך ביתו. והנער היה חכם מאד ומלומד בכמה חכמות. וכאשר רצה הנער לעסוק ולהשתעשע בתרגילי חשבון ובחישובים, היה הקצב נותן לו עצמות קטנות, שימלא בהן את אמתחתו, ובעזרתן יערוך את חישוביו.
בהגיע עת דודים, לקח עשיר אחד את הנער לחתן, הלביש אותו בגדים נאים וסיפק את כל מחסורו.
פעם טיילו העשיר וחתנו, והנה ראה הנער עצמות קטנות מונחות באשפה. רץ הנער, ליקט את העצמות ואספם אל חופניו. התפלא החותן ושאל: "מה זאת? מה לך ללכת למקומות מטונפים כאלה להרים עצמות מן האשפה?"
ענה הנער: "זקוק אני להם לצורך עריכת חשבונותיי - כפי שעשיתי בימי נעוריי".
ענה לו העשיר: "כל זאת היה, בהיותך בבית איש עני, אבל עתה, הלא אתה גר בבית איש עשיר. יש לאל-ידך לעשות חשבונותיך במטבעות זהב וכסף, ואני אתנם לפניך ככל חפץ לבבך".
והנמשל
בוודאי שהמלך עשוי לעיתים לכעוס על הגבירה - כפי שהוא כועס על עבדיו. ואמנם גם ה' כועס לעיתים על צדיקיו אשר יחטאו לפניו, ואף יענישם.
אבל, הבדל גדול יש בין צורת הענישה של הצדיק לזו של החוטא.
וכך הסביר המלך לגבירה:
"בכעסי על עבדיי - אַלְקֵם ואייסרם בשוטים מכאיבים. אבל אם עלייך אכעס - די לי בכך שאגרע מאכל אחד מהשולחן העמוס אשר הכינותי לפנייך".
וזה גם מה שהסביר משה לישראל.
ענשי הצרעת הקשים, נועדו לעובדי אלילים המכעיסים את ה'. אתם, אל לכם לחשוש, כי גם אם תכעיסו את הבורא, ילקה אתכם ברחמים - במיעוט קל של מאכל, ולא יותר.