פַּעַם אַחַת (אחרי מות) - שכרו של המכבד את יום כיפור

-כוחה של אמונה פשוטה-

"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם"

רבי תנחומא סיפר במדרש, מעשה שאירע בערב יום-הכיפורים באימפריה הרומית:

חייט יהודי מן העיר יצא אל השוק, מתוך כוונה לרכוש דג מובחר לכבוד היום הקדוש.

לאחר חיפוש, נמצא דג אחד שמן ויפה, אך גם משרתו של המושל הרומי חשק בו. בין השניים התפתחה תחרות עיקשת: זה מעלה במחיר וזה מוסיף עליו, עד שהגיע הסכום לשנים-עשר דינרים. החייט, שידע את חשיבותו של היום, לא נרתע, שילם את המחיר המלא ולקח את הדג לביתו.

כאשר ישב המושל עם משרתו לסעוד, פנה אליו המושל ותמה:
"מדוע לא הבאת דג לכבודי?"

ענה המשרת בענווה:
"אדוני, לא אכחד ממך – בשוק נמצא דג אחד בלבד. נלחמתי עליו מול יהודי אחד, וכל אחד מאיתנו הוסיף על המחיר עד שהגיע לשנים-עשר דינרים. חשבתי שאין זה ראוי לשלם סכום כה גבוה בעבור דג."

"ומי הוא היהודי הזה?" דרש המושל לדעת.
"פלוני החייט," השיב המשרת.

מיד ציווה המושל להביא אליו את החייט. כשניצב החייט בפניו, שאל אותו המושל בתימהון:
"אמור נא, כיצד חייט פשוט מוציא הון עתק – שנים-עשר דינרים – בעבור דג אחד?"

החייט הרכין ראשו והשיב ברגש:
"אדוני, לנו, עם ישראל, יש יום אחד בשנה – יום הכיפורים – שבו מתכפרים חטאינו ומזדככת נשמתנו. וכי לא ראוי לכבד את היום הגדול הזה בכל יכולתנו, אף אם הדבר דורש הוצאה ניכרת?"

שמע זאת המושל ונחה דעתו. אמר לו:
"ראויים דבריך; הנך פטור מכל אשמה."

ואז גמלה ההשגחה את החייט בגמול נדיר: כשפתח את הדג בביתו, מצא בקרבו מרגלית יקרה מפז. את האבן מכר, וממנה התפרנס בכבוד ובעושר כל ימי חייו – ללמדך: מי שמכבד את היום הקדוש, זוכה שיכובד מן השמיים.