בחקתי: חסיד שוטה או עובד ה' באמת?

נדבות, נדרים וכוונות טובות – מתי הן הופכות למסוכנות?

אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ

לְעוֹלָם לֹא יַקְדִּישׁ אָדָם, וְלֹא יַחֲרִים (לטובת ההקדש) כָּל נְכָסָיו. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן, עוֹבֵר עַל דַּעַת הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי הוּא (הפסוק) אוֹמֵר "מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ" (מ...) וְלֹא כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ חֲכָמִים.

וְאֵין זוֹ חֲסִידוּת (לתת את כל ממונו לצדקה או להקדש), אֶלָּא שְׁטוּת, שֶׁהֲרֵי הוּא מְאַבֵּד (בכך את) כָּל מָמוֹנוֹ, וְיִצְטָרֵךְ (בסופו של דבר) לַבְּרִיּוֹת, וְאֵין (הם) מְרַחֲמִין עָלָיו (כי הוא גרם את העוני לעצמו).

וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (ועל אדם כזה ושכמותו), אָמְרוּ חֲכָמִים 'חָסִיד שׁוֹטֶה מִכְּלַל מְבַלֵּי (מבזבזי) עוֹלָם' . 

אֶלָּא, כָּל הַמְפַזֵּר מָמוֹנוֹ בְּמִצְוֹת, אַל יְפַזֵּר יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ (חמישית). וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ נְבִיאִים "מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" (במידה הגיונית) - בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בְּדִבְרֵי עוֹלָם. 

אֲפִלּוּ בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן, הֲרֵי חָסָה תּוֹרָה עַל הַמָּמוֹן, וְאָמְרָה שֶׁיָּבִיא (רק) כְּפִי מִסַּת (הישג) יָדוֹ. קַל וָחֹמֶר לִדְבָרִים שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהֶן אֶלָּא מֵחֲמַת נִדְרוֹ, שֶׁלֹּא יִנְדֹּר אֶלָּא כָּרָאוּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".

(משנה תורה לרמב"ם)