פרשת בהר - שמיטה והוראות התורה ב־7 פסוקים (כאן מעיינים)

   

ויקרא פרק כה פסוק א:

מקרא:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר

ופירושו:

ה' אמר למשה בהיותו בהר סיני.

ויקרא פרק כה פסוק ב:

מקרא:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם

וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'

ופירושו:

תאמר לבני ישראל,

כאשר תיכנסו אל הארץ המובטחת (כנען),

תשבות האדמה שביתה לכבוד ה'.

ויקרא פרק כה פסוק ג:

מקרא:

שֵׁשׁ שָׁנִים

תִּזְרַע שָׂדֶךָ

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ

וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ

ופירושו:

בשש השנים של מחזור השמיטה,

תזרע את שדך כפי רצונך,

ובאותן שש השנים תתקן את ענפי הגפן בכרמך,

ותוכל להכניס לביתך את כל יבול שדותיך.

ויקרא פרק כה פסוק ד:

מקרא:

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ

שַׁבָּת לה'

שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר

ופירושו:

ובשנה השביעית (בכל מחזור שמיטה),

תקיים שביתה מוחלטת, בארץ,

שבת לשם ה',

באופן שלא תזרע את שדך ולא תזמור את כרמך.

ויקרא פרק כה פסוק ה:

מקרא:

אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר

וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר

שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ

ופירושו:

את הצומח מאליו משארית הקציר הקודם, לא תקצור לעצמך,

ואת הענבים שצמחו מאליהם בכרם שהפקרת, לא תבצור לעצמך,

שנה שלימה של שביתה תהיה לארץ

ויקרא פרק כה פסוק ו:

מקרא:

וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ

לָכֶם לְאָכְלָה

לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ

הַגָּרִים עִמָּךְ

ופירושו:

ותהיה תנובת השדה הצומחת בשנת השמיטה,

למאכל כולכם בשווה,

לך, לעבדים, לשפחות וגם לעובדים הנכרים,

המתגוררים (ועובדים) אצלך.

ויקרא פרק כה פסוק ז:

מקרא:

וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ

תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל

ופירושו:

וגם לבהמות ולחיות ההפקר שבארץ,

תהיה תבואת השדה למאכל ואינך רשאי למנוע מהם לאכול ממנה.