פרשת בחוקותי - מדוע מזכירה התורה את האבות מהסוף להתחלה? (משל)

משל האגוזים: תוספת יש רק כשיש עיקר

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק

מדוע הזכיר הפסוק את האבות הקדושים מהסוף להתחלה? למה לא כתבם כסדרם - אברהם, יצחק ויעקב?
על כך עונה המגיד מדובנא במשל.

משל

נער קנה חבילת אגוזים גדולה. לאחר שהמוכר ארז את ההזמנה, ביקש הנער מהמוכר, להוסיף לו כבונוס, עוד 2-3 אגוזים. המוכר נענה לבקשתו בחפץ לב.

היה שם נער אחר, שראה את המוכר מוותר ונותן אגוזים חינם, וביקש גם הוא מהמוכר שיתן לו מעט אגוזים חינם אין כסף.

השיב לו המוכר: "שוטה שכמותך. הלא הנער הזה, קנה אצלי מדה גדולה, ולכן הוספתי לו מעט על המדה, כנהוג. אבל אתה, הרי לא קנית מאומה, ואיך תבקש הוספה אם אין לך את העיקר?

הנמשל

אם הפסוק היה אומר וזכרתי את בריתי אברהם, ואף את בריתי יצחק, היו באים גם עשו וישמעאל, לבקש שיזכרו גם להם את ברית אברהם ויצחק אבותיהם.

לכן התחכם הכתוב ופתח ביעקב - האב העיקרי של ישראל, כלומר, תחלה אזכור את בריתי עם יעקב, ו"על הדרך" אזכור גם את בריתי עם יצחק ועם אברהם. ומעתה, אין עוד מקום לעשו וישמעאל לבקש תוספת - כשהם חסרים את העיקר.

(מעובד עפ"י משלי המגיד מדובנא)