 |
| מנוחת הארץ |
שנת השמיטה
פירוש המילה 'שמיטה' הוא עזיבה.
התורה מצווה עלינו:
- לעזוב את הקרקע מביצוע עבודות חקלאיות (מותר לבנות או לכרות מחצבים)
- לעזוב את היבול לטובת העניים וחיות השדה (גם לבעל השדה מותר לאכול ממנו)
- לוותר על גביית חובות כספיים (ראה כרטיס ביקור 👈 פרשת ראה)
- לשנה השישית עצמה.
- לשנה השביעית - שמיטה.
- לתחילת השנה השמינית - קודם שצמח יבולה.
שנת היובל
בחלוף שבע שמיטות (כלומר לאחר 49 שנים) - מגיעה שנת החמישים - היא שנת היובל.
בשנת היובל חלים איסורי עבודת הקרקע ואסיפת היבול כמו בשנת שמיטה, ולמעשה כאן מדובר ברצף בן שנתיים - השנה ה-49 (שהיא שמיטה) והשנה ה-50 (שהיא יובל).
שנת היובל, מבשרת "אתחול כלכלי":
- מי שנמכר לעבדות עקב מצוקה כלכלית - משתחרר ושב לביתו.
- מי שמכר את אחוזתו (שדה או בית) - שב אליה.
ההכרזה על השחרור, נעשית ע"י תקיעת שופר העשוי מקרן איל, ביום הכיפורים של שנת היובל. (אייל נקרא גם 'יובל', ומכאן מקור שמה של השנה.)
מכירת נדל"ן
👈חישוב מחיר הקניה
מכיוון שהנכס שב לבעליו בשנת היובל, נגזר מחירו ממספר השנים שנותרו עד היובל.
אם לדוגמה, מתבצעת המכירה בשנת ה-30 ליובל הקודם, הרי שהקונה יוכל להחזיק בו רק ב-20 השנים הקרובות (כי בהגיע היובל הבא - ישוב הנכס למוכר), ובהתאם לכך יש לקבוע את ערכו. התורה מזהירה שלא להונות (לרמות) בעסקה. חובה לוודא כי כל הצדדים יודעים מתי יחול היובל.
👈גאולת נדל"ן
אם המוכר או קרוביו, הצליח/ו להשיג כסף בכדי לפדות ('לגאול') את השדה מיד הקונה, חייב הלה להיענות לכך.
אם בדוגמה הנ"ל, נמכר הנכס ל- 20 השנים הבאות, במחיר של 20,000 ש"ח, הרי ש'שווי' של שנה הוא 1,000 ש"ח. אם נניח שהמוכר יצליח לגייס כסף כעבור שנתיים, יהיה עליו לפדות את השדה תמורת 18,000 ש"ח (כנגד 18 השנים שנותרו עד היובל).
👈סוגי הנכסים
התורה מבדילה בין 3 סוגי נכסים:
- שדה אחוזה
שדה, שנמצאת בבעלות משפחת המוכר, עוד מזמן כיבוש הארץ ע"י יהושע בן נון. - המוכר רשאי לפדותה רק לאחר שהקונה החזיק בה שנתיים לפחות.
- אם המוכר לא גאלה - שבה השדה אליו ביובל.
- בתי ערי חומה
בית שנמצא בבעלות משפחתית (כנ"ל), והוא ממוקם בעיר מוקפת חומה מימות יהושע. - המוכר רשאי לפדותו כבר מיד.
- אם המוכר לא גאל בתוך השנה הראשונה - נֶחְלַט הבית לטובת הקונה, ולא חוזר ביובל.
- בתי החצרים
בית בבעלות משפחתית (כנ"ל), הממוקם בעיר שאינה מוקפת חומה. - המוכר רשאי לפדותו כבר מיד, ובכל עת.
- אם המוכר לא גאל אותו - חוזר אליו הבית ביובל.
מכירת עבדים
👈עבד עברי
- כאמור, בהגיע היובל, משתחרר העבד הישראלי מאדונו.
- לאורך כל תקופת העבדות, מוטל על האדון, לפרנס את אשתו וילדיו של עבדו.
- אסור לשעבד את העבד בעבודת פרך או בעבודה בזויה.
👈עבד כנעני
- עבד נכרי, אינו משתחרר ביובל.
- בני האדון יורשים את העבד במות אביהם (האדון).
- איסור הטלת עבודת פרך/בזויה - אינו חל לגביו.
מהי עבודת פרך?
- עבודה ללא תִּכְלָה (סוף).
לא יצווה האדון על עבדו הישראלי - "עֲדֹר בשדה עד שאשוב מנסיעתי לעיר".
שכן, העבד - שאינו יודע מתי יבוא האדון ותבוא המנוחה - חש קושי נפשי בעבודה זו. - עבודה ללא צורך.
לא יצווה האדון על עבדו הישראלי - "חמם לי כוס תה" בעוד שהוא כלל לא מעוניין לשתות, שכן, ציווי אדנותי זה נועד להדגיש את עליונות האדון על עבדו.
עבודה שלא נוהגים להטיל על שכיר רגיל.
כגון, קשור את נעליי, או לֵךְ בעקבותיי וְהוֹבֵל את כלי הרחצה שלי לבית המרחץ העירוני.
מצוות נוספות
👈גאולת עבד עברי שנמכר לגוי
אדם שמצבו הכלכלי הביא אותו למכור את עצמו כעבד לגוי, מוטלת חובה על קרוביו לגאול אותו, כדי שלא ייטמע בין הגויים ויזניח את יהדותו. ככל שלא יימצא מי שיגאלנו - ישתחרר העבד בבוא היובל.
כפי שניתן להבין, מדובר בתקופה שיד ישראל תקיפה על הגויים, והם מתאימים את עצמם לחוקינו. עם כל זאת, מזהירה התורה לבל נְרַמֶּה את האדון הגוי, וּנְחַשֵּׁב את סכום הפדיון באופן מדויק והוגן.
👈ריבית
אסור לגבות ריבית על הלוואה שניתנה לישראל (מותר לגבות מנכרי).
אם נערכה הלוואה בריבית, עברו כל הצדדים על האיסור: המלווה, הלווה, עורך השטר והעדים.
👈בסיום הפרשה
- איסור עבודת אלילים.
- איסור השתחוויה לה' על רצפת אבן - מחוץ למקדש.
לכן, כשמשתחווים בבית הכנסת ביום הכיפורים - פורשים מפית ע"ג הרצפה. - שמירת שבת.
- שמירת כבוד המקדש.
תגובות
הוסף רשומת תגובה