עומר המן פותר סכסוכי אבהות, רכוש וזוגיות
וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא
(כלומר) כְּזֶרַע פִּשְׁתָּן.
וְלָמָּה קָרָא בַּמָּקוֹם (בפסוק) הַזֶּה (את) הַפִּשְׁתָּן (בכינוי) גָּד?
לְפִי (בגלל) שֶׁהָיָה הַמָּן מַגִּיד (מגלה) לְיִשְׂרָאֵל דִּינִים הַרְבֵּה.
תרחיש 1
אִם הָיָה (מקרה, ש)אִישׁ מְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִשֵּׂאת (לגבר אחר) בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים (מהגירושין),
וְיָלְדָה (מבעלה השני) לְסוֹף (אחרי) שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.
וְאֵין יָדוּעַ אִם הָיָה (הוולד) בֶּן תִּשְׁעָה (חודשים, ושייך) לָרִאשׁוֹן,
אוֹ בֶּן שִׁבְעָה (חודשים ושייך) לַשֵּׁנִי?
הָיָה הַמָּן מַגִּיד בֶּן מִי הוּא:
אִם לַמְּגָרֵשׁ (הראשון) הָיָה (שייך הילד),
(אז) כְּשֶׁהָיָה לוֹקֵט אֶת הַמָּן, הָיָה מוֹצֵא עֹמֶר (מידה) יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיוּ (מספר) אַנְשֵׁי בֵיתוֹ,
(וכך) הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַבֵּן שֶׁלּוֹ הוּא (ועודף העומר ניתן בעבור התינוק).
וְאִם הָיָה (שייך) הַבֵּן לַשֵּׁנִי - הָיָה עֹמֶר (של) הַוָּלָד (מתווסף) עַל (המנה של) הַשֵּׁנִי.
תרחיש 2
וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים (בשאלה) עַל (בעלות) עֶבֶד אוֹ עַל שִׁפְחָה.
זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הוּא, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הוּא, וְהָיוּ בָּאִים (למשפט) לִפְנֵי מֹשֶׁה, הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: וְלָמָּה תִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנִּי? הַמָּן יוֹדִיעֵם לָכֶם מָחָר שֶׁל מִי הוּא.
(כי רק בחלקו של בעל העבד - תרד מנת מן נוספת עבור העבד).
תרחיש 3
וְכֵן הַמּוֹכֵר (את) שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה (בתוך כך).
זֶה (המוכר) אוֹמֵר עַד שֶׁלֹּא (לפני ש)מְכַרְתִּיהָ (כבר) יָלְדָה (ולכן וולד העבד שייך לי),
וְזֶה (הקונה) אוֹמֵר מִשֶּׁלְּקַחְתִּיהָ (אחרי שקניתי) יָלְדָה (והוולד שלי).
הָיָה הַמָּן מַּגִּיד לְמָחָר (למי שייך הוולד), כְּשֶׁלּוֹקְטִין - עִם מִי (שהיה) נִמְצָא עֹמֶר (נוסף) הַוָּלָד שֶׁלּוֹ הוּא.
תרחיש 4
וְכֵן אִשָּׁה הַמּוֹרֶדֶת (בוגדת) עַל בַּעֲלָהּ, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת (לגור) אֶל בֵּית אָבִיהָ.
הִיא אוֹמֶרֶת בַּעְלִי סָרַח (בגד) עָלַי (ולכן עזבתי אותו),
וְהוּא אוֹמֵר אִשְׁתִּי סָרְחָה עָלַי (ולכן גרשתי אותה).
הַמָּן הָיָה מַגִּיד:
אִם נִמְצָא הָעֹמֶר שֶׁלָּהּ בְּבֵית אָבִיהָ - הוּא (הבעל) סָרַח עָלֶיהָ (והיא עזבה את ביתו בצדק).
וְאִם נִמְצָא עֹמֶר שֶׁלָּהּ בְּבֵית בַּעֲלָהּ - הִיא סָרְחָה עַל בַּעֲלָהּ.
(מדרש אגדה)