בהעלתך: כשהמילים חופרות בור לאומר

שקר, רכילות ולשון הרע - חוזרים כבומרנג

"לשון הרע הורגת שלושה בני אדם: האומרו, והמקבלו, ואותו שנאמר עליו"

 

פעם חלה האריה, מלך החיות, במחלה קשה. בשל חולשתו הרבה, ביקש מכל החיות שיבואו אליו לראותו. כולן נענו לקריאה – אף לא אחת נעדרה, מלבד השועל.

השועל, שהיה ערום ונבון, בחר להמתין. הוא חשש שמא כעסו של המלך יוביל אותו להעניש את הבאים במקום להוקירם. לפיכך, הסתתר מאחורי הדלת והאזין למה שמתרחש בפנים.

הזאב, שהיה אויבו המושבע של השועל, שם לב להיעדרותו, וניצל את ההזדמנות להכפיש את שמו בפני המלך. הוא קם ואמר:

"מלכנו היקר, כולנו כואבים את סבלך, אך יש חיה אחת בלבד שיכולה, לדעתי, להציע מזור למחלתך – השועל. כדאי להזעיקו מיד, שכן אולי עצתו תביא מזור ונחמה."

כל העיניים הופנו לחפש את השועל. כאשר נודע כי איננו בין הנוכחים, גברה חמתו של המלך, והוא ציווה להביאו אליו – חי או מת.

השועל, ששמע הכל ממחבואו, נכנס לפתע בריצה ובמראהו ניכר היה כי הגיע ממרחק רב. הוא עצר, מתנשף, ואמר:

"יחי אדוננו המלך! בשמעי על מחלתך, לא שקט לבי, ויצאתי מיד לחפש תרופה. נדדתי ימים רבים, ובסופו של דבר מצאתי! רופאים חכמים מסרו לי כי התרופה היחידה למחלה זו היא – לפשוט את עורו של זאב בעודו חי, ולהניחו, בעודו חם, על ראש המלך – ואז תבוא הרפואה."

מיד ציווה המלך לעשות כן – והזאב, אשר ביקש לחפור בור לשועל, נפל בו בעצמו.