פרשת בהר - השותפות הכי משתלמת ששמעתם עליה (סיפור)

שותפות של אמונה, רווח של ברכה

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת

כשנשאלת השאלה – "מה נאכל?", 
נדרש ציווי מיוחד על הברכה.
אבל אילו האמונה הייתה פשוטה, תמימה ונטולת ספקות
– הברכה כבר הייתה שורה מאליה.

מספרים על הצדיק מאפטא, בעל ה"אוהב ישראל", ששמע פעם על מוזג יין באחת העיירות, שכל ברכותיו נענות. הצדיק, שתמה על כך, ביקש לבדוק – האם מדובר באדם קדוש באמת, או חלילה באחד המשתמש בכוחות טומאה?

הוא הסיר מעליו את גלימת הרבנות, לבש בגדי פשוטים, ונסע אל העיירה. כשהגיע לבית המוזג, ביקש להתארח אצלו. האיש, שחשב שמדובר באורח פשוט, קיבל אותו באהבה.

במהלך שהותו, עקב הצדיק אחרי המוזג – אך לא ראה בו דבר יוצא דופן. יהודי פשוט, מתפלל, עובד, לומד מעט – לא צדיק נסתר ולא מקובל.

לבסוף גילה הצדיק את זהותו, והמוזג נחרד – שמו של "האוהב ישראל" כבר היה ידוע ונערץ.
אז אמר לו הצדיק: "אני גוזר עליך לגלות לי – מה סוד כוחך? מדוע ברכותיך מתקיימות?"

המוזג השיב:
"איני יודע למה הן מתקיימות,
אבל אני יודע בדיוק מתי זה התחיל – ואת זה אספר.

היה זה בתקופה קשה. הפסדים בעסק, יום אחר יום. לבסוף התייאשתי, סגרתי את בית המזיגה, ואמרתי לאשתי: 'די. סגרתי'.
אבל בבית לא היה פרנסה, ואשתי ביקשה שאלך לחפש שותף. סירבתי – קשה היה לי לחלוק את העסק עם מישהו. אבל כשהמצוקה גברה, לקחתי את הסוס ויצאתי לדרך.

תוך כדי רכיבה בין השדות, עלה בי רעיון פתאומי. עצרתי, הרמתי ידיי לשמים ואמרתי:
'ריבונו של עולם, אני לא רוצה שותף – אבל אותך אני בוחר! בוא תהיה אתה השותף שלי. נתחלק חצי-חצי ברווחים!'

כשהגעתי לעיירה, קיבלתי חבית יין בהקפה. חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי: 'מצאתי שותף טוב!'
היא לא שאלה שאלות.

שמתי על השולחן קופה גדולה: זו של השותף.
מעתה – כל רווח נחלק שווה בשווה: חצי לקופה, חצי למגירה.
וכשהקופה התמלאה – קנינו בה חלות ויין לעניים.

מאותו רגע, הכל התהפך. הברכה החלה לזרום – וברכותיי נענו."

אז חייך ה"אוהב ישראל" ואמר:
"עכשיו אני מבין. הרי זו גמרא ברורה:
כאשר שניים עושים שותפות אמיתית – מספיק שאחד מהם חותם, והשני מחויב לשלם.
וכאן – אתה מברך, והשותף שלך – הקב"ה – מקיים."

יהי רצון שנזכה גם אנחנו
לעשות שותפות אמיתית עם ריבונו של עולם –
באמונה, בפשטות, ובברכה.