 |
| חתולים שחורים ואמונות תפלות |
-קדושים תהיו-
הפרשה פותחת, בקריאה אל כלל ישראל, לשאוף למדרגת קדושה, ולהתנהלות מוסרית בחיי היומיום.
בין אדם למקום
- שמירת שבת.
- התנהגות של יִרְאָה וכבוד בתחום המקדש.
- התרחקות מעבודת אלילים.
- איסור פיגול - שחיטת קרבן במטרה לאכול מבשרו לאחר תום הזמן המותר.
- איסור נותר - אכילה בפועל של בשר הקרבן לאחר תום הזמן המותר.
- איסורי כלאיים - ראו פוסט יש לי מושג 👈 לפרשת קדושים
- איסור על אכילת פירות שצמחו ב- 3 שנותיו הראשונות של האילן. פירות השנה הרביעית מותרים לאכילה בתוך העיר ירושלים.
- איסור הקפת הראש - דהיינו עריכת תספורת שאינה מותירה את 'פאות הלחיים'.
- איסור השחתת הזקן באמצעות גילוחו בתער.
- איסור על עשיית פצעים ושריטות עצמיות כביטוי לאבל על פטירת אדם יקר.
- איסור עשיית קעקועים, דהיינו חקיקת רישום תחת שכבת העור.
- איסור על האב להפנות את בתו לעסוק בזנות.
- איסור ניחוש ואמונות תפלות.
בין אדם לחברו
- כיבוד הורים.
- השארת פאת שדה ולקט - לעניים (ראו פוסט כאן מעיינים 👈 פרשת קדושים).
- האיסורים: גניבה (בחשאי), גזלה (בגלוי), שקר, עושק והלנת שכר.
- האיסור על שבועת שקר, החמורה כמו חילול ה'.
- האיסור לקלל (אפילו) חרש.
- האיסור להציב מכשול בדרך העיוור - כביטוי לְהַשָּׂאַת עֵצָה לא הוגנת לחבר.
- הקפדה על סדרי המשפט, ומתן יחס שווה לכל הצדדים.
- איסור רכילות ושמירת שנאה כמוסה בלב.
- האיסור לנקום ("בגלל שלא השאלת לי את הפטיש שלך - לא אשאיל לך את המברג שלי")
- האיסור לנטור ("אמנם לא השאלת לי את הפטיש, אבל למרות זאת אשאיל לך את המברג")
- המצווה להוכיח את החבר - אם ראית שחטא.
- מתן כבוד לזקנים, וגם לחכמים צעירים.
- זהירות מיוחדת שלא להונות או להשפיל את הגרים שבאו מעם אחר.
- דיוק בשקילת טובין ושמירת על תקינות המשקולות.
שִׁפְחָה חֲרוּפָה
לאיש ישראל אסור לשאת שפחה כנענית. הדבר מותר רק לעבד עברי או כנעני.
מצב מיוחד עלול להיגרם כאשר השפחה הייתה בבעלותם המשותפת של שני אדונים (מישראל). האחד שִׁחְרְרָהּ מהחלק שבבעלותו, והשני המשיך להחזיק בחלקו. אשה זו מוגדרת "חציה שפחה וחציה בת חורין".
היא אינה יכולה להינשא לאיש ישראל, מפני שחציה נותר 'שפחה'.
היא אינה יכולה להינשא לעבד כנעני, מפני שחציה כבר 'בת חורין'.
היא רשאית להינשא רק לעבד עברי.
ובכן, אם אשה זו התארסה לעבד עברי, ואח"כ קיימה יחסי אישות עם איש ישראל אחר, אזי על הגבר להביא קרבן 'אשם שפחה חרופה', בעוד היא עצמה נענשת במלקות.
ענשי העריות
בפרשה הקודמת - פורטו איסורי חיתון שונים (ראו פוסט כרטיס ביקור 👈 פרשת אחרי מות). בפרשתנו, מפרטת התורה את העונשים המוטלים על מי שעברו על האיסורים הללו, וכוללת עימם בעל-אוב וידעוני (מְתַקְשְׁרִים עם המתים).
בחתימה הפרשה, חוזרת התורה וקוראת לשמור את הקדושה באמצעות היבדלות מאכילת מאכלות אסורות, והרחקה 'מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי' (ביטוי לאמונות ולהתנהגויות האליליות של עמי כנען הקדומים).