נשא: עונשו של המונע תרומה מכהן

משל עמוק על הבנת מעלת הכהנים 

אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה

על פסוק זה, שאלה הגמרא:
למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומה ומעשרות?
וענתה:
לומר לך, כל מי שאינו נותן תרומותיו ומעשרותיו לכהן - סוף נצרך לכהן ע"י אשתו

שואל המגיד מדובנא:

מה עניין עונש המעכב תרומותיו ומעשרותיו, שיהיה נצרך לכהן ע"י אשתו? מה הקשר בין הדברים.

ועונה במשל:

לאדם נכבד שהיה שלם בכל המעלות: בתורה, בחכמה ובמידות טובות.

לימים, איתרע מזלו וירד מנכסיו, עד שנזקק להיות נודד ללחם. הלך האיש מעיר לעיר לבקש מחייתו, ובכל מקום שאליו בא, היו מכבדים אותו לשמע חכמתו ושלמותו.

ויהי היום, והוא בא אל עיר קטנה ואנשים בה מעט. וכאשר שאלו אותו אנשיה מה מעשהו? הסתיר מהם את כל מעלותיו וחכמתו, ורק אמר להם שהוא רופא אומן היודע לחבוש פצעים ולרפאם.
חברו - שהתלווה אליו -  התפלא מאוד על האופן שבו הציג החכם את עצמו מול אנשי העיר, ושאל: "איך ייתכן שחכם כמוך, מומחה בחכמות רבות, משבח את עצמו רק במלאכה קלה?"
ויען ויאמר לו: "אם אגיד להם דברי חכמה ובינה, הלא כמו זר ומוזר אֵחָשֵׁב בעיניהם, כי ראיתי אותם שהם המוניים, פחותי ערך, דלים מחכמה, וחסרי בינה. אנשים כאלה לא ידעו ולא יבינו את חשיבות החכמה ומעלותיה. לכן העדפתי לשבח את עצמי במלאכה קלה זו, והצגתי עצמי כרופא וחובש אומן, כי דבר כזה הוא מובן ונדרש גם לאנשים כאלה".

הנמשל:

הכהן, הוא האדם המעוטר והמוכתר בכל המעלות והמידות היקרות. כשהוא בא לשרת את פני מלך הכבוד, הרי בכך הוא מוריד את השפע לעולם, ומקדש ומטהר את הבריות. ואמנם, הוא גם אחראי על ענין פחות מוצלח ונכבד - על השקאת הסוטה - כדי לברר האם סטתה תחת בעלה.

והנה, החכמים היו מכבדים את הכהן בעבור שהבינו את מעלותיו הרמות, אבל מי שיש לו תרומות ואינו נותן אותם אל הכהן, הרי שהדבר מוכיח שאינו מבין ואינו מרגיש את מעלות היקרות המעולות אשר בכהן, ולכן הקב"ה יגלגל עליו שיצטרך לכהן ע"י אשתו, ואז לבבו יבין ויבחין גם הוא ממעלת הכהן וסגולתו - הגם שהוא נבער מדעת.

(מעובד עפ"י משלי המגיד מדובנא)