בלק: קריאת השכמה של אהבה ושנאה

יוסף אוסר את מרכבתו בעצמו לכבוד אביו

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ

רְאוּ אֶת שֶׁבֵּינֵינוּ לְבֵינָם,
שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אַהֲבַת עוֹלָם.
וְהֵמָּה מְשַׂנְּאִים בְּרֶצַח,
וְאֵיבָתָם שְׁמוּרָה נֶצַח.

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ,
בְּעַצְמוֹ חֲבָשׁוֹ וְלֹא בּוֹשׁ (1).
שֶׁהֲרֵי הָאַהֲבָה,
מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה.

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ,
בְּרָצוֹן חָבְשָׁה לָאֵל כְּמוֹשׁ (2).
כִּי בִּרְצֹתוֹ לְקַלֵּל,
אֶת הַשּׁוּרָה קִלְקֵל.

וְאֶת מֶרְכַּבְתּוֹ אָסַר יוֹסֵף,
אשר לאָבִיו הָיָה כּוֹסֵף (3).
וְשׁוּרַת הַדִּין? שֶׁתִּתְקַלְקֵל...
בְּחֶפְזוֹנוֹ לְיעקב - יִשְׂרָאֵל.

וּפַרְעֹה, אֶת רִכְבּוֹ אָסַר,
וְלָא חָס עַל תְּרֵי עֲשַׂר (4).
כִּי בְּגֹדֶל אֵיבָתוֹ
נִתְקַלְקְלָה שׁוּרָתוֹ.

וְאַתָּה אֱלוֹקׇי - תָּשׁוּר (5),
וְלֵב כָּל תָּתוּר.
תַּגְבִּיהָ כְּשׁוּר (6) עַמְּךָ,
וְיוֹדוּ שָׁמָיִם פִּלְאֲךָ.