פרשת חקת - שער סגור: עימות הגבול בין ישראל לאדום (כאן מעיינים)

 

במדבר פרק כ פסוק יד:

מקרא:

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ

אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם

כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל

אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ

ופירושו:

משה שולח שליחים מקדש שבמדבר צין,

למלך של בני עֵשָׂו,

אחיך אני, שהרי יעקב אבי, ועשו אביך - היו שניהם בני יצחק,

אתה הרי יודע את הקשיים שעברנו.

במדבר פרק כ פסוק טו:

מקרא:

וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה

וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים

וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ

ופירושו:

יעקב ובניו ירדו למצרים,

וגרנו בה שנים רבות,

אנו סבלנו, וגם אבותינו - אברהם, יצחק ויעקב - "התהפכו בקברם" מרוב צער.

במדבר פרק כ פסוק טז:

מקרא:

וַנִּצְעַק אֶל ה', וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ,

וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ

ופירושו:

זעקנו אל ה' אשר הקשיב לזעקתנו,

ושלח את משה (שהוא כמו מלאך) להוציאנו ממצרים,

ועכשיו אנו נמצאים בעיר קדש אשר בקצה הגבול של ארצך.

במדבר פרק כ פסוק יז:

מקרא:

נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ

לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם

וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ

לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ

ופירושו:

תן לנו בבקשה רשות לעבור דרכך אל ארץ כנען.

אנו מבטיחים שלא נעבור דרך השטחים החקלאיים,

הגם שבאר מרים 'הולכת' עמנו, לא נשתה ממנה, אלא נקנה ממך מים בכסף מלא, ותרוויח.

נלך בדרך הראשית והנוחה, העוברת בגיא שבין ההרים,

לא נטה ממנה לשדות אשר בימין ובשמאל, עד שנצא משטחך.

במדבר פרק כ פסוק יח:

מקרא:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ

ופירושו:

מלך בני עשו סירב לבקשה, ואף הזהיר כי אם ישראל ינסו לעבור דרך ארצו - יפתח נגדם במלחמה.

במדבר פרק כ פסוק יט:

מקרא:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה

וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם

רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה

ופירושו:

בני ישראל שבו ובקשו ממנו:

תן לנו לפחות רשות לעבור בדרך הקשה העולה בהר.

וככל שאנו ובהמותינו נשתה ממימיך - נשלם לך תמורתם באופן הוגן.

לא ייגרם לך שום דבר רע, כי אנו מבקשים רק לצעוד דרכך מתוך כוונת שלום.

במדבר פרק כ פסוק כ:

מקרא:

וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר

וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה

ופירושו:

מלך אדום חזר על סירובו,

ואף יצא לקראת ישראל עם חיילים ערוכים למתקפה.

במדבר פרק כ פסוק כא:

מקרא:

וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ

וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו

ופירושו:

ואכן, לא הסכים אדום לאפשר לישראל רשות מעבר דרכו,

ולכן התרחקו בני ישראל מגבולו (ופנו לארץ מואב שבמזרח).