קורח: מחלוקת ועונשה

מחלוקת קורח

עוד העם שוהה ב"חצרות" וממתין למרים שתתרפא מצרעתה (ראו כרטיס ביקור 👈 פרשת בהעלותך), קרא קורח תיגר על הנהגת משה רבנו.

הוא, יחד עם דָּתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן, מחו על המעמד המועדף של שבט לוי הקדוש, ובהשמעת הלצות קולניות, סחף עמו עוד 250 מנכבדי הקהל.

קורח הסתיר את המניע האמיתי למעשיו, אך חז"ל מגלים שזו נבעה מקנאתו בֶּאֱלִיצָפָן שנתמנה לנשיא ממונה על הלוויים.

"לסבא קהת" - כך טען קורח - "היו 4 בנים: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. בניו של עמרם הבכור, נטלו לעצמם מלכות (משה) וכהונה (אהרון). את נשיאות הלוויים היו צריכים להטיל עליי - שהרי אני בנו של יצהר - בנו השני של קהת. מדוע דילגו עליי ובחרו באליצפן בנו עוזיאל של הבן הרביעי?"

תגובת משה

משה ביקש לשכך את הכעס, והזכיר כי העדפת הלוויים - כמו כל המינויים - נעשו עפ"י ה', ולא לתועלתו האישית של אהרון.

הוא הציע לעדת קורח, לערוך את מבחן "אש הקטורת":
אהרון ו-250 הנכבדים, יקטירו קטורת לה' - כל אחד על מַחְתָּה (מגש) משלו, וה' יבחר את הראוי לעיני כולם.

העונש

החולקים לא נסוגו, ובעקבות ההקטרה, שילח בהם ה' אש ושרפם, ואילו קורח עם דתן ואבירם נבלעו במעמקי האדמה.
און בן פלת שהיה חלק מהחבורה, ניצל ברגע האחרון, לאחר ששמע לעצת אשתו למשוך ידיו מהמחלוקת.
ה' ציווה לְרַדֵּד (לְשַׁטֵּחַ) את מחתות הנחושת שבהם הקטירו השרופים, כדי שישמשו ציפוי עליון למזבח - כמזכרת נצח.

המגפה

למחרת, האשים העם את משה ואהרון במות החולקים, ואף רִנֵּן על הקטורת, המשמשת כסם המוות (שהרי גם נדב ואביהוא מתו בגינה ככתוב בפרשת 'אחרי מות').

ה' הכה את המרננים במגיפה שגבתה את חייהם של 14,700 איש.

המגפה נעצרת רק באמצעות אהרון שעמד "בין המתים לחיים" עם מחתת הקטורת בידו.
כך נוכחו הכל כי לא הקטורת ממיתה אלא הזלזול בה...

מטה אהרון

אז ציווה ה' שכל אחד מ-12 נשיאי השבטים (אהרון הוא נשיא שבט לוי), יניח את מטהו באהל מועד. מטהו של האיש הנבחר - יפרח.

למחרת, נוכחו כולם כי פרח מטה אהרון, ואף הוציא שקדים.
המטה הוצב במשכן כמזכרת נצח על בחירת ה' באהרון לכהן לו.

שמירת מרחק

העם, שנוכח בעונש הניתך על המביעים זלזול בקודש, חשש לקיים חיי יומיום בסמיכות למשכן.

ה' הטיל על כל שבט לוי את האחריות להרחקת העם מהמשכן הקדוש. הכהנים ירחיקו את הלווים מלהתקרב לקודש עצמו, והלוויים ירחיקו את העם גם מחצר המשכן.

מתנות כהונה

ה' הדגיש את בריתו הנצחית (ברית מלח) עם שבט לוי, וציווה כי בשכר היותם עובדים במקדש ה':

הכהנים יקבלו:

חלק מבשר כל קרבן.
תרומה מיבול הדגן, התירוש והיצהר.
ביכורים מפירות שבעת המינים.
בכור בהמה טהורה.
פטר חמור (בכור בהמה טמאה)
בכור אדם (כסף פדיון הבן).

הלויים יקבלו:

מעשר (עשירית) מיבול הדגן, התירוש והיצהר.
אך ישובו ויפרישו עשירית מזה, לכהן - מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר.

ומאידך:

הכהנים והלוויים לא יקבלו נחלת קרקע בארץ!