קורח: איך נסחפו 250 מנהיגים?

סיפור מחכים על פרשת קורח ואשליית ההמון 

וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם

איך נגררו 250 מנהיגים חכמים אחרי הטעות של קורח?

כדי להבין את זה, סיפר ר' יוסף יצחק ג'ייקובסון סיפור שמאיר איך גם אנשים נבונים עלולים ללכת שבי אחר טעות - רק כי כולם עושים זאת:

כמו בכל שנה, הגיעו האינדיאנים אל הצ'יף שלהם ושאלו:
"צ'יף, אתה חושב שהחורף הקרוב יהיה קר?"
ענה להם הצ'יף בביטחון: "ברור! תתחילו לחטוב עצים, יהיה קר מאוד!" 🌬️🪓

הימים עוברים, החורף מתעכב, אבל האינדיאנים - מתוך אמון - ממשיכים לחטוב עצים. אחרי זמן מה הם פונים שוב לצ'יף ושואלים: "אתה בטוח שיהיה קר? כי אנחנו כבר גמורים מהחטיבה..."

הצ'יף, שכבר התחיל לפקפק בעצמו, פונה הצידה, מתקשר בשקט לשירותי החיזוי ושואל:
"תגידו, באמת צפוי חורף קר?"
מהצד השני עונים בביטחון: "בוודאי! הולך להיות חורף קפוא!" ❄️
הצ'יף חוזר לאנשיו ואומר: "חטבו עוד עצים! יהיה חורף קפוא ממש!"

שוב חולפים שבועות, החורף לא מגיע, השמש מחייכת מעליהם, והאינדיאנים - כבר על סף קריסה - באים עצבניים לצ'יף ושואלים:
"תגיד באמת, מאיפה אתה יודע שיהיה קר??"
הצ'יף, לחוץ, מתקשר שוב לחזאים:
"אתם בטוחים? איך אתם כל כך יודעים?"
והם עונים:
"כמובן! תראה איך האינדיאנים חוטבים עצים בלי הפסקה - זה סימן בטוח שיהיה קר!"

מוסר ההשכל:

כך בדיוק נגררו 250 איש אחרי קורח.
כולם ראו את האחרים מתלהבים, מוחים, מתנגדים - והניחו שאם כולם בטוחים, כנראה שזה נכון.
אף אחד לא עצר לשאול: "מה האמת? מי באמת שליח ה'?"

לפעמים צריך פחות להביט איפה כולם רצים - ויותר להסתכל לאן האמת מובילה.
כי לא כל "רוב" הוא "צודק" - ולא כל תנועה היא תבונה.