מסעי: הבטחת הארץ וערבות אלוקית

המשל על הפועל שמאבד את שכרו

זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה

משל:

אדם אחד עבד במשך תקופה ארוכה בעיר רחוקה, וכאשר סיים את עבודתו קיבל את שכרו מבעל הבית וחזר לביתו.
בדרכו הביתה, לפני שהספיק להגיע, אבד לו כל הכסף שקיבל בעמלו.

אמנם אין לו תלונה על בעל הבית, שהרי שילם לו את כל שכרו במלואו, אך בסופו של דבר הוא עצמו לא נהנה מהכסף כלל, והוא שב לביתו בידיים ריקות כאילו לא קיבל דבר.

אך אם בעל הבית אוהב אותו ודואג לו, והוא רוצה שהעובד יגיע לביתו בשלום עם הכסף כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, הוא אומר לו: "אמנם שילמתי לך את שכרך, אך כדי שלא יאבד לך בדרך, אני ערב לך – אם תאבד את הכסף, תחזור אליי ואשלם לך שוב."

נמשל:

כך גם הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם לתת לזרעו את ארץ כנען.
אברהם שאל "במה אדע כי אירשנה", כי חשש שמא בניו יחטאו ותגרום העבירה שיאבדו את הארץ, ואז אמנם הבטחת ה' תתקיים, אך הם עצמם לא יזכו להחזיק בה.

על כן חזר הקדוש ברוך הוא והבטיח ליעקב: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך", כלומר גם אם בני ישראל יאבדו את זכותם על הארץ בגלל חטאיהם, אני ערב להבטחתי, ואחזיר להם שוב את הארץ עד שתתקיים ההבטחה בשלמותה גם בידיהם בפועל.

(מעובד עפ"י משלי המגיד מדובנא)